הערות על השו״ע יו״ד צו בגדר דבר חריף: בשו״ת משכנות יעקב סימן ל״ג כ׳ להוכיח שרק חילתית מקרי דבר חריף לענין שמחליא לשבח טעם פגום, ועיקר יסודו מהלשון מחליא לי׳ דהול״ל מתקן לי׳ או משבח לי׳, ומזה מוכיח שהכוונה הוא שהשמנונית שבסכין מחליא לי׳ להחלתית וכו׳ עיי״ש ומזה העלה מסקנתו שרק בחלתית אמרי׳ כן ולא בשאר דברים שאינם חריפים כ״כ כמו החלתית ואינם צריכים למיתוק השמנונית ואדרבה הוא נטל״פ עכ״ד. וצל״ע לפי״ז איך יפרנס דברי התוס׳ ע״ז סט ע״א ד״ה איבעיא וז״ל ״וי״ל משום דחלא חזק מאד ואגב חורפ

הערות על השו״ע יו״ד צד גדר דבר גוש: צלול ונשפך כרוטב אינו גוש, כמש״כ הש״ך סימן קה ס״ק ח׳. וחתיכות בתוך הרוטב: בבדה״ש קכד, לט כ׳ שאין דינו כגוש ומתקרר בכלי שני, ודייק לה מדברי אדה״ז בקו״א סימן רנג. וכן דעת הרבה פוסקים, כדהביא שם בדה״ש. ואף שיש חולקים בזה, למעשה הוי כעין ספק ספיקא, כש״כ שיש לומר שזה דעת אדה״ז כמש״כ הגרא״ח נאה. וכן נראה דעת הצמח צדק סס״ה שכ׳ בתוך הדברים ״דהאו״ה ורש״ל מיירי בבשר מבושל בקדירה ואח״כ הוציאוה מהקדירה ונתנוה בכלי קר בזה פליגא דרמ״א ס״ל דהוי ככ״ש …״ עי

שאלה. מי שבישל מרק בקדירה של בשר, האם מותר לכתחילה לחממו בקדירה פרווה ושהקדירה ישאר בחזקת פרווה. תשובה. פשוט שבדיעבד נשאר הקדירה בחזקת פרווה אף אם הקדירה הראשונה הי׳ של בשר ב״י, אבל צ״ע אי אריך למעבד הכי לכתחילה. דהנה, בש״ך סימן צ״ד ס״ק ט״ו מאריך להוכיח שאף לדידן דמחמרינן בנ״ט בר נ״ט, בג׳ נותני טעם מותר לכו״ע. וכן כתב אדה״ז בסימן תנ״ב בהגה. אך הט״ז שם בדף אחרון הביא בשם כמה ראשונים שמ״מ אסור לגרום נ״ט בר נ״ט לכתחילה אפי׳ בב׳ כלים. וצ״ע בדעת אדה״ז שם אם סב״ל להתיר לכתחילה בכל

הערות על השו״ע יו״ד סימן צא א. בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים אלא שצריך להדיח מקום נגיעתם. ועי׳ ש״ך בשם הב״ח דדוקא כשהאחד מהן לח, אבל אם שניהם יבשים אפילו הדחה א״צ. ועי׳ בפמ״ג שנתקשה בדברים אלה. ועי׳ בפת״ש שהביא דברי אחרונים אם צריך הדחה או שפשוף או שפשוף גדול וכו׳. ולי מה יקרו דברי היד יהודה (פיה״א סוס״ק ב׳) וז״ל ״כללו של דבר אין בכל דברים אלא לפי ראות העין ותו לא מידי״ עכ״ל. ומה מאד נאמנו דברים אלו בימינו שהמציאות בהכלים וחומרי ואופני הניקוי נשתכללו פי מאה, ואין ללמוד ממה ש

הערות על השו״ע יו״ד סימן פט בנוגע לאכילת בשר אחר גבינה, דמפורש בתלמוד (חולין קה ע״א) להיתר, אכל גבינה מותר לאכול בשר. מיהו, יש ב׳ מקורות להחמיר. הא׳ הוא תשובת מהר״ם שהובא אצל הפוסקים (מרדכי חולין סימן תרפז, ד״מ סימן פט ס״ק ב, יש״ש פכ״ה ס״ו, כדאי לעיין שם כל לשון מהר״ם בפנים) שהחמיר משום שמצא גבינה בין שיניו, והיש״ש כ׳ שדוקא הוא דאתי תקלה לידי׳ וכו׳ יעויין שם בפנים, והש״ך ס״ק יז כ׳ שאין דבריו מוכרחים ואדרבה בדברי מהר״ם שם משמע איפכא, עיי״ש בגוף לשון מהר״ם ותראה כוונת הש״ך ז״ל.

הערות על השו״ע יו״ד סימן פז הגרעק״א בס״ו האריך בדברי רמ״א שאין לחתות אש תחת קדירה של נכרי וכו׳, והק׳ דהוי דבר שאינו מתכוין, וחילק בין ספק לשעבר לספק דלהבא, ולבסוף ניחא לי׳ ע״פ דעת הט״ז סימן שט״ז ס״ק ג׳ דבפשטות כוונתו שם שאפילו בספק לשעבר (שמא יש כבר זבובים בתיבה) לית לן בה כיון דהוי ספק פסיק רישא. והנה, כבר קדמו בכל זה בשוע״ר סימן רע״ז קו״א א׳. אלא שאף בדעת הט״ז גופי׳ חילק בין חשש ודאי (כהא דסימן רע״ז שם פתיחת הדלת נגד הנר שיש לחוש שמא בשעת פתיחת הדלת ינשב רוח חזק שיכבה הנר