נגיעת צונן בצונן ודבר מלוח

הערות על השו״ע

יו״ד סימן צא

א. בשר וגבינה שנגעו זה בזה מותרים אלא שצריך להדיח מקום נגיעתם. ועי׳ ש״ך בשם הב״ח דדוקא כשהאחד מהן לח, אבל אם שניהם יבשים אפילו הדחה א״צ. ועי׳ בפמ״ג שנתקשה בדברים אלה. ועי׳ בפת״ש שהביא דברי אחרונים אם צריך הדחה או שפשוף או שפשוף גדול וכו׳. ולי מה יקרו דברי היד יהודה (פיה״א סוס״ק ב׳) וז״ל ״כללו של דבר אין בכל דברים אלא לפי ראות העין ותו לא מידי״ עכ״ל. ומה מאד נאמנו דברים אלו בימינו שהמציאות בהכלים וחומרי ואופני הניקוי נשתכללו פי מאה, ואין ללמוד ממה שכ׳ הפוסקים, דדברים אלו אין להם יסוד בדברי חז״ל, אלא הם כ׳ לפי המציאות דימיהם, ובזמננו אנו לאור יד יהודה נסעה ונלכה, ויהודה אתה יודוך אחיך, וק״ל. 

ויש להעיר גם משוע״ר תמז, נח: ״כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ אפלו הוא בן יומו, מותר לאכלו בפסח על ידי שידיחנו יפה במקום החתך (ועין ביורה דעה סימן צ״ו דבקשואים אין הדחה מועלת כלום, וצריך לגרר מקום החתך, עין שם הטעם)״. ובהמשך שם, שדגים סגי להו בהדחה. וגם בזה יש להסתפק מה כוונתו בידיחנו ״יפה״, ולמה דגים אינם בכלל דבר רך כקשואים, ועי׳ בזה שו״ת חו״י סימן קעט (הבוא בפת״ש סו״ס צו). ומ״מ למעשה, הוא כנ״ל מיד יהודה. 

ב. שם בהמשך, ומותר לצור אותם במטפחת אחת ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה. ומדברי החכ״א (כלל מ״ב ס״ג) מתבאר דהיינו בענין שיש דבר המפסיק ביניהם, וז״ל: ״מותר לצור בשר וגבינה או איסור והיתר במטפחת אחת זה בצד זה וזה בצד זה ולא חיישינן שמא יגעו זה בזה וכן מותר ליתן בתוך תיבה אחת כד של בשר אצל כד של חלב דמזהר זהירי שלא יפול מזה לזה ומ״מ אם הם מגולים טוב ליזהר לכתחילה במקום שאינה צורך כיון שאין דבר המפסיק ביניהם (סימן צ״ה סעיף ו׳) משא״כ לצור במטפחת דאפילו לכתחילה מותר״ עכ״ל. 

ג. בדין דס״ב, נחלקו הט״ז והש״ך וש״א, ולמעשה הסכמת הרבה פוסקים כדעת הש״ך שתמיד מותר להשתמש בכלי בצונן אפילו דבר לח, זולת דבר חריף או מלוח הרבה כדלקמן ס״ה וסימן ק״ה סי״ב (וג״ז רק לכחתילה עיי״ש), וכן מתבאר מדברי אדה״ז סימן תנ״א ס״ב וסמ״ג. ופשטות לשון רבינו שם להקל אפילו בכלי חרס. וכש״כ בימינו שהם מצופים ושיעי טפי ובודאי אין בהם בליעה ופליטה בצונן. 

ד. ובגוף דין מלוח שאין אנו בקיאים, יש להעיר ששאני ׳אין אנו בקיאים׳ זה משאר אא״ב ביו״ד (וקודם כל אף הרמ״א כ׳ כאן רק ״טוב להחמיר במקום שאין הפס״מ״, וגם זה רק שצריך להחמיר אף במליחת צלי, הא פחות ממליחת צלי לא אמרי׳ אא״ב אף לדעת הי״א), דאי ננקוט כפשוטו לא מצאנו ידינו ורגלינו במטבח, דבכל תבשיל יש איזה כמות מלח. אבל באמת כבר כתב היד יהודה (פיה״א סוס״ק כ׳) שמחמת מעט מלח אין להחמיר בזה מחמת שאין אנו בקיאין דבזה ודאי לא שייך בקיאות. ועד״ז בכף החיים ס״ק לז ״היינו היכא דאיכא חששא אבל היכא דליכא חששא כלל כגון שלא מלחו אותו כ״א מעט מזער אין להחמיר כלל אפילו לדעת הי״א״. ועי׳ גם שו״ת שבט הלוי ח״ד ס״פ ״וכי כל כך נתטפשו הדעות עד שאין בקיאין מה זה מעט מליחה״ עכ״ל.