בענין התקיעות דר״ח אלול—עי׳ מג״א ס״ק ב׳ שדעת החכמת שלמה ולבוש ומשאת בנימין (סימן ב׳) דיש להתחיל מיום א׳ דר״ח אלול, וכ״כ מטה משה בשם מהרי״ל. וכן דעת הט״ז ס״ק א׳. וכן דעת האלי׳ רבה ס״ק ג׳ בעיקרא דדינא, וכן החרה החזיק בדברי נחמי׳ השלמה לסימן תקפ״א, עי׳ שם בקו״א בארוכה. וטעם דעה זו, דבא׳ דר״ח עלה משה להר. לאידך דעת המג״א עצמו להתחיל מיום ב׳. וגם האלי׳ רבה והדברי נחמי׳ הנ״ל כתבו שהמנהג בפועל להתחיל ביום ב׳. וכן משמע במטה אפרים ס״ז שעיקר המנהג להתחיל מיום ב׳, וכן כתב בערוך השלחן ס

במענה לשאלת ח״א אם אומרים תחנון בקשעהמ״ט ליל ערב ר״ה: בטור כתוב שאין נופלים על פניהם בער״ה כמו בשאר ערב יום טוב. והחידוש בזה הוא שאע״פ שמתענים בו, מ״מ רוחצין ומסתפרין ואין נופלים על פניהם וכו׳, דסוף סוף הוא ערב יום טוב (אלא דצע״ק, דהרי זה שאין נופלים על פניהם בערב יום טוב הוא משום דבלא״ה אין אומרים תחנון בתשרי אחרי יו״כ וכל חודש ניסן ותחילת חודש סיון). עכ״פ לא מצאתי בשום מקום שערב ראש השנה נחשב יום טוב. ואדרבה, הוא תענית. רק בערב יום כפור מצאנו ש״חושבים״ אותו ליום טוב, וגם