בדין דבר גוש

הערות על השו״ע

יו״ד צד

גדר דבר גוש: צלול ונשפך כרוטב אינו גוש, כמש״כ הש״ך סימן קה ס״ק ח׳. וחתיכות בתוך הרוטב: בבדה״ש קכד, לט כ׳ שאין דינו כגוש ומתקרר בכלי שני, ודייק לה מדברי אדה״ז בקו״א סימן רנג. וכן דעת הרבה פוסקים, כדהביא שם בדה״ש. ואף שיש חולקים בזה, למעשה הוי כעין ספק ספיקא, כש״כ שיש לומר שזה דעת אדה״ז כמש״כ הגרא״ח נאה. וכן נראה דעת הצמח צדק סס״ה שכ׳ בתוך הדברים ״דהאו״ה ורש״ל מיירי בבשר מבושל בקדירה ואח״כ הוציאוה מהקדירה ונתנוה בכלי קר בזה פליגא דרמ״א ס״ל דהוי ככ״ש …״ עיי״ש, ומדלא צייר באופן שהוריקו כל תכולת הקדירה לכלי שני, משמע שפשיטא לי׳ דבכה״ג כו״ע מודו דהוי ככ״ש. ואף אם תמצי לדחות, מ״מ הוי כעין ס״ס כנ״ל. 

ובגוף הדבר, בחת״ס סצ״ה שיש להקל בגוש לעת הצורך. ובערוה״ש סל״ב שנכון להחמיר אבל בהפסד מרובה או בדיעבד כדאי הרמ״א לסמוך עליו. ולהעיר מפמ״ג באו״ח סימן תנ״א א״א לח. 

אבל הבינת אדם (שער איסור והיתר מז) כ׳ ״והנה ממש כל האחרונים הסכימו לאו״ה ורש״ל דבדבר גוש אפילו בכ״ש כיון דליכא דפנות המקררות מבשל לעולם״ עכ״ל. (והצמח צדק סס״ה השיגו שעירב דעת רש״ל ואו״ה יחד, אבל אגוף דבריו שכל האחרונים הסכימו לאסור לא פליג.)

והנה אדה״ז בסימן רנג קו״א יא כ׳ ״הנה במג״א סקל״ב הזהיר לבסוף לרוטב ולא לערות על הקטניות שהוציאו בכף והם בכלי שני . . . ולכן לא העתקתי זה משום דלפי מ״ש רש״ל וש״ך ביורה דעה סי׳ צ״[ד] דבדבר גוש לא שייך כלי שני אם כן יש לעשות איפכא, לערות הרוטב על הקטניות שלא יחממו הקטניות את הרוטב שבכלי שני, וכן המנהג פשוט״ עכ״ל. 

והנה [איך שלא יהי׳ ביאור כל דבריו בפרטיות, וכבר האריך בזה בבדה״ש שם ועוד צ״ע] מדמציין לדעת הש״ך בסימן צד, משמע א) דנקיט דעת הש״ך שם לעיקר, ושברירא לי׳ להש״ך (להחמיר לכחתחילה עכ״פ) כדעת מהרש״ל, ודלא כמה דמשתמע מדבריו בסימן קה דספוקי מספקא לי׳, ב) דנקטינן להחמיר אף בלא דוחקא. וכ״פ סו״ס שיח וסימן תנא סנ״ח שונהגים להגעיל שלחנות ע״י אבן מלובן מפני שמניחין עליו פשטיד״א.