קולת היד יהודה בגבינה קשה שנתרככה

הערות על השו״ע

יו״ד סימן פט

בנוגע לאכילת בשר אחר גבינה, דמפורש בתלמוד (חולין קה ע״א) להיתר, אכל גבינה מותר לאכול בשר. מיהו, יש ב׳ מקורות להחמיר. הא׳ הוא תשובת מהר״ם שהובא אצל הפוסקים (מרדכי חולין סימן תרפז, ד״מ סימן פט ס״ק ב, יש״ש פכ״ה ס״ו, כדאי לעיין שם כל לשון מהר״ם בפנים) שהחמיר משום שמצא גבינה בין שיניו, והיש״ש כ׳ שדוקא הוא דאתי תקלה לידי׳ וכו׳ יעויין שם בפנים, והש״ך ס״ק יז כ׳ שאין דבריו מוכרחים ואדרבה בדברי מהר״ם שם משמע איפכא, עיי״ש בגוף לשון מהר״ם ותראה כוונת הש״ך ז״ל. עכ״פ מבואר מזה דכל זה לפי שיטת הרמב״ם דחושש לבשר שבין השינים, אבל לדעת רש״י דחושש למשיכת טעם אין טעם להחמיר אחר גבינה. 

ועפ״ז מובנים היטב דברי היד״י הידועים (פיה״ק ס״ק ל) שבנתרככה ע״י בישול אין להחמיר. וביאור דבריו, דהרי אינה קשה, ובמילא ליכא חשש בין השינים. 

וטעם הב׳ הוא ע״פ דברי הזוהר הובא בב״י או״ח סימן קעג דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודה חדא וכו׳. 

ולפי דברי היד״י נצטרך לומר שלא נהגו לחשוש לדברי הזהר רק בגבינה קשה, הא נתרככה מעולם לא נהגו לחוש לדברי הזהר. 

אמנם איכא גם טעם ג׳, ומקורו באיסור והיתר (כלל מ ס״י), והובא בד״מ ובט״ז ס״ק ד, דגבינה ישנה יש לה משיכת טעם. ומ״מ גם מזה אין שום תפיסה על היד״י, דהרי האו״ה גופי׳ מסיים עלה ״אין איסור בדבר . . . מ״מ מדת חסידות ופרישות ונכון לכל בעל נפש שלא לאכול אחריו בשר באותה סעודה אפילו בקנוח והדחה לפי שממשיך ג״כ הטעם שלו בפה זמן ארוך יותר מביצים המטוגנין בשומן אווזות שהעולם נזהרין מלאכול אחריהם גבינה ונמצא שאוכל טעם בשר בחלב יחד ונראה ג״כ כאלו אכל בשר וחלב יחד. . . ומיהו איסור מיהא ליכא דדוקא טעם הבשר שבפה נקרא טעם מאחר שעיקרו מיקרי בשר ושייך לגזור בו אטו בשר בחלב״ עכ״ל. 

הרי דהאו״ה מרי׳ דהאי דינא גופי׳ כ׳ שאין זה אלא מדת חסידות ואינו מעיקר הדין (ועי׳ ביד״י פיה״א ד׳ שהאריך לתמוה על הט״ז בדעת האו״ה עיי״ש). ובמילא נפתח לנו פתח לומר שלא נהגו להחמיר בנתרככה. 

ויש רוצים לומר שהיד״י אינו מיקל אלא בנתערב כ״כ שאין ממשו בעין כלל. אבל המעיין בדבריו יראה להדיא שאין זו כוונתו כלל, אלא דבזה מיקל לפי פשטות לשון הרמ״א ״תבשיל שיש בו גבינה״, כלומר אפילו ממשו. 

מיהו עי׳ בן איש חי (ש״ב שלח טו) כ׳ שמחמירים להמתין אחר גבינה קשה הוא אפילו שלוקה או צלוי׳. ובקל אפשר להשוות דעת היד״י עם דעת הבא״ח אם יש צורך בכך. ולמעשה לכתחילה טוב להחמיר ובשעת הדחק אפשר להקל, ופשיטא שאפשר לקבל כל טענה קלה להקל בדבר שמפורש בתלמוד ובשו״ע להיתר.