רבים השואלים בענין חיוב טבילת כלים לכל מיני מכונות ומכשירים אלקטרוניים שמזיק להם המים, וכבר דשו בו רבים והמציאו כמה עצות איך לפטור כלים אלו מטבילה. וא׳ העצות, שאומן ישראל יפרק את המכונה ויחזור ויתקננה, ויהי׳ כאילו נעשית ע״י ישראל. והנה בדבר זה יש לי הרהורים כאשר אגיד. הנה מעודי נתחבטתי בזה, כי המציאות בהרבה מקרים, כמו מכונות קפה וכדו׳, הוא שכל המכונה עשוי׳ מפלסטיק, ועיקר מה שמחייבו טבילה הוא גוף החימום שהוא כמו צנור קטן העשוי ממתכת [אלומיניום]. והנה, כשמפרק את המכונה לחלקים,

אודות טבילת כלי המיועד למתנה—שאלה זו שכיחה במיוחד בנוגע למשלוח מנות. מחלקות הגהת אשר״י והאיסור והיתר כתב הטור יו״ד סימן ק״כ: ״ישראל שלקח מן הנכרי והשאילו לחבירו אסור להשתמש בו בלא טבילה כיון שכבר נתחייב ביד הראשון״, וכתב ע״ז הב״י ״כ״כ שם התוספות והר״ש בשם רשב״ם וכ״כ סמ״ק. וכתב בהגה״א אבל אם לקחו חבירו לחתוך קלפים ולא לצרכי סעודה א״צ להטבילו שהרי שאול הוא בידו עכ״ל. והיה נ״ל דישראל שקנה כלי מנכרי לסחורה אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון דלא נתחייב ביד הראשון שהרי

נשאלתי [הרבה פעמים] אם ׳מדחום לבשר׳ (meat thermometer), והוא כלי למדידת חום העשוי כעין מחט שתוחבים אותו לתוך בשר כדי לבדוק אם הוא מבושל כ״צ, טעון טבילה. ביאור דעת הש״ך סימן קכ ס״ק יא תשובה. כתוב בשו״ע סימן קכ סעיף ה ״סכין של שחיטה יש מי שאומר שא״צ טבילה״. והגיה ע״ז רמ״א: ״ויש חולקין וטוב לטובלו בלא ברכה. הברזלים שמתקנים בהם המצות אינם צריכים טבילה״. והאחרונים נתקשו בהבנת דברי רמ״א, דמאי שנא ברזלים שמתקנים בהם המצות מסכין של שחיטה, דבסכין פסק רמ״א דיש לטובלו בלא ברכה ואילו בב

נשאלתי על כלי הנקרא טופ״ו פרע״ס שכולו פלסטיק ורק יש בו קפיץ (ספרינ״ג) ממתכת שמפעיל לחץ על שתי לוחות הפלסטיק שבינהם מתמצה הטופו ממימיו (ובלעדי זאת הטופו מתפרר ומשתבר בבישול ואפיה), מה דינו לענין טבילה. סוגיית הגמרא דמעמיד ובירור שיטות הראשונים תשובה. גרסינן בגמרא שלהי ע״ז ״קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו״. ופירש״י קוניא: ״פלומיר״י תחלתו של חרס וחופין אותן בחופיא של אבר ותשמישו על ידי צונן וניקח מן העובדי כוכבים. כתחלתו: ולא בעי טבילה דלאו

נשאלתי, אשה יהודייה הנשואה לגוי רח״ל, האם חייבת לטבול כלים שהיא קונה. תשובה. עי׳ בשו״ת שבות יעקב ח״א ס״כ שגם בנכרי נוהג מנהג אישות, והביא כמה ראיות לדבר עיי״ש, ולכן כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. וכ״כ המהרש״ם ח״ב סס״ב בשמו, והביא שכ״כ המהרש״א מגילה טו ע״ב (לענין אחשורש ואסתר, שהוא ממש כנדו״ד שהבעל גוי והאשה—להבדיל—ישראלית). ובמילא שכל הכלים שהאשה קונה שייכים לבעלה גוי, ופטורים מטבילת כלים, וגם אינו מועיל להם טבילת כלים כמבואר ביו״ד סימן קכ. ועוד והוא העיקר: אפי׳ את״ל שלא אמרי׳ י

יש שאלה אחת שנשאלת שוב ושוב והוא כשטובל כלי שחיובו ספק ובמילא בלא ברכה, עם כלי אחר שחיובו ודאי כדי לברך על שניהם, ושואלים אם לברך על טבילת כלי או כלים. ואף שלענ״ד אין כאן שום שאלה כלל, ופשוט שיברך על טבילת כלים בלשון רבים, עכ״ז מפני שכיחות השאלה לא נמנעתי מלכתבו, עכ״פ בקיצור ובראשי פרקים. והוא: א. גם אם בירך ׳כלים׳ על כלי אחד או ׳כלי׳ על הרבה כלים, יצא (באה״ט ס״ק ד׳ בשם פרי חדש. ולא מצינו חולק ע״ז, וה״נ מסתברא, דאין נוסח הברכה מעכב כל כך, וצא ולמד ממחלוקת הפוסקים גבי אם לברך