בענין פירוק מכונות אלקטרוניים כדי לפוטרם מטבילה

רבים השואלים בענין חיוב טבילת כלים לכל מיני מכונות ומכשירים אלקטרוניים שמזיק להם המים, וכבר דשו בו רבים והמציאו כמה עצות איך לפטור כלים אלו מטבילה. וא׳ העצות, שאומן ישראל יפרק את המכונה ויחזור ויתקננה, ויהי׳ כאילו נעשית ע״י ישראל. והנה בדבר זה יש לי הרהורים כאשר אגיד. 

הנה מעודי נתחבטתי בזה, כי המציאות בהרבה מקרים, כמו מכונות קפה וכדו׳, הוא שכל המכונה עשוי׳ מפלסטיק, ועיקר מה שמחייבו טבילה הוא גוף החימום שהוא כמו צנור קטן העשוי ממתכת [אלומיניום]. והנה, כשמפרק את המכונה לחלקים, אינו מבטל תורת כלי מגוף החימום הנ״ל כלל, אלא הוא נשאר כמו שהי׳ וחוזר ומחברו אל המכונה. וכיון שעיקר מה שהי׳ חייב טבילה מעולם לא נתבטל מתורת כלי ע״י אומן יהודי, מה מושיענו מה שלרגע קט פרקו מהמכונה וחזר וחברו. 

והנה, כבר הרגיש בזה ידידינו הרה״ג בעל דברי טובי׳, וכ׳ (בשו״ת שלו ח״א סל״ה) ב׳ סברות להקל, א׳ משום שנאמר פנים חדשות באו לכאן, וב׳ משום שבשעה שכל חלקי המכונה הם מפורקים לא נקרא על שום א׳ מהם שם כלי סעודה. וסברא הראשונה דחאה משום שאין לומר פנים חדשות באו לכאן אלא כשנעשה שינוי בגוף החפץ ממש. ולענ״ד היטב אשר דיבר בדחי׳ זו.* וסברא ב׳ שכ׳ דנ״ל שאכן מהני, לענ״ד לא ברירא מלתא כלל, דגוף החימום הזה הוא כלי גמור לענין טומאה וטהרה כמו סילון מתכת, והלכה פסוקה היא בשו״ע יו״ד סימן ר״א סימן מ״ח, ואינו משמש שום תשמיש אחר זולת תשמיש חימום מים שהוא צורך סעודה. ועכ״פ מידי ספיקא (דאורייתא) לא נפקא. ואכן בדברי טובי׳ שם מסיים שאין לסמוך על סברות אלו למעשה. 

*הגם שיש להעיר מתלמוד ערוך עירובין כד ע״א סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שני׳ ותיקנה טהור מן המדרס, ומבאר שם בגמרא דפנים חדשות באו לכאן. הרי דלכאו׳ אף שנפסקו ב׳ הרצועות וחזר ותיקנם, אמרי׳ פ״ח באו לכאן. ועפ״ז הי׳ אפ״ל דה״ה במכונת קפה שנתפרקה וחזר ותיקנה שי״ל פ״ח באו לכאן. אבל באמת זה אינו, עי׳ בברטנורא על משנה הנ״ל (כלים פכ״ו מ״ד) שפי׳ משום דאוזן ראשונה כשנשברה ותקנה שהביא אזן אחרת תחת השבורה וכו׳ עכ״ל. הרי דאין מזה יסוד לומר שאפילו אם חזר ותקן אותו חלק עצמו ה״נ דאמרינן פ״ח באו לכאן, ורק אם הוציא ישן מפני חדש הוא דאמרי׳ הכי, וכן בדין שזה באמת פנים חדשות. ולא נעלם ממני שיש לדחות, ולומר אורחא דמלתא נקט, ואה״נ גם אם חזר וחיבר אותו חלק עצמו אמרי׳ פ״ח וכו׳, וגם י״ל דדוקא התם הוא דמצרכינן רצועה חדשה כי צ״ל שמעולם לא נדרסה תחת הזב, משא״כ בנדו״ד, וכהנה עוד סברות וחילוקים עד אין קץ, מ״מ בודאי אין יסוד ברור לומר שבדואי חשיב פ״ח ולכל היותר ספק הוא.

מיהו נראה שאולי יש להקל בזה מטעם אחר. והוא, דיש לחקור בעיקר הדבר למה כל המכונה נתחייב טבילה משום גוף החימום. ובמושכל ראשון, שהוא מדין מעמיד. אבל באמת אינו מעמיד, דענין מעמיד הוא שהוא מעמיד את הכלי ובלעדו לא הי׳ מחזיק מעמד, כמו עמודי הסולם בשבת נט ע״ב, ובענייננו, חשוקי ברזל המעמידים את הכוס בשו״ע ס״ז. אבל בנדו״ד גוף החימום הוא כלי גמור מצד עצמו (סילון מתכת) ושאר חלקי מכונת הקפה הם כמה וכמה כלים וכ״א כלי לעצמו, וכל הכלים מחוברים זע״ז עד שנעשים כלי אחד. וציור זה לכאורה מפורש ברמב״ם פרה יב, ה וז״ל ״שני כלים שחברן עד שנעשו כגוף אחד … הרי אלו חבור לטומאה ולהזיה, מפני שהן ככלי אחד״ עכ״ל. (ואינו דומה לכלים המפוצלים שכ׳ לעיל מיני׳ שם ה״ד, דוק ותשכח. ובלא״ה אפי׳ כלים המפוצלים הוו חבור עכ״פ בשעת מלאכה.) ומינה לנדו״ד, כיון שכל הכלים נעשו כלי אחד, וכלי זה הוא כלי סעודה, במילא שכל הכלי נתחייב טבילה מחמת כלי המתכת שבו.

ואם כנים אנחנו, קמה וגם נצבה סברת הדברי טובי׳ שבפירוק המכונה פקעה שם כלי סעודה מכל חלק וחלק, דמתחלה הי׳ כלי אחד ״מכונת קפה״ שהוא כלי סעודה, וכעת אינו אלא כמה כלים מכלים שונים, אע״פ שעדיין יש תורת כלי על כאו״א מ״מ פקעה ממנו שם ״מכונת קפה״ ובמילא פקעה ממנו תורת כלי סעודה. 

ואף שלא מפני שאנו מדמין וכו׳. אבל בלא״ה יש הרבה סברות להקל לפטור כלי זה מטבילה לגמרי. ולכן עכ״פ אם לא יועיל לא יזיק.