אשה יהודייה נשואה לגוי רח״ל בחיוב טבילת כלים

נשאלתי, אשה יהודייה הנשואה לגוי רח״ל, האם חייבת לטבול כלים שהיא קונה. 

תשובה. עי׳ בשו״ת שבות יעקב ח״א ס״כ שגם בנכרי נוהג מנהג אישות, והביא כמה ראיות לדבר עיי״ש, ולכן כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. וכ״כ המהרש״ם ח״ב סס״ב בשמו, והביא שכ״כ המהרש״א מגילה טו ע״ב (לענין אחשורש ואסתר, שהוא ממש כנדו״ד שהבעל גוי והאשה—להבדיל—ישראלית). ובמילא שכל הכלים שהאשה קונה שייכים לבעלה גוי, ופטורים מטבילת כלים, וגם אינו מועיל להם טבילת כלים כמבואר ביו״ד סימן קכ. 

ועוד והוא העיקר: אפי׳ את״ל שלא אמרי׳ יד אשה כיד בעלה בבעלה גוי, וכמשמעות שו״ת חת״ס סימן שטז, או שלפי דינא דמלכותא לא אמרי׳ קנתה אשה קנה בעלה, וכדמוכח מהמשך דברי השבו״י שם עיי״ש, ולכן אין להגוי דין בעלות על הכלי לענין גניבה ואבידה וכיו״ב, מ״מ לענין טבילת כלים הסברא נותנת שאפילו אם אין כאן דין בעלות ע״פ חושן משפט, מ״מ פטורים מטבילת כלים, שהרי סו״ס הכלים ישתקעו ביד גוי ושמו נקרא עליהם, דומיא להא דכתבו הפוסקים לענין קביעת מזוזה בבית של זוג נשואי תערובת רח״ל, שאין נפק״מ מיהו בעל הבית ע״פ הלכה ולהבדיל ע״פ דינא דמלכותא, שסו״ס משתמש בו גוי ופטור ממזוזה מחמת השתמשותו. וי״ל שכ״ה גם בטבילת כלים, שאינו תלוי [רק] בבעלות, אלא [גם] בההשתמשות, ואם משתמש בהם גוי בקביעות ה״ה כלים של גוי, פטורים מטבילה. או בסגנון אחר: שלא יועיל להם טבילה. ויומתק ע״פ הביאור בלקו״ש חי״ח, שדין טבילה תלוי באפשרות לאיסור. ולפי״ז אפי׳ אם הי׳ הנדון באופן ההפוך, שהבעל ישראל והאשה גוי׳, ג״כ פטורים מטבילה. 

לכן למעשה לענ״ד הכלים פטורים מטבילה. ואם בכל זאת הטבילה אותם, בודאי שאין לברך. ואם בעז״ה יתגרשו זמ״ז, או ימות הבעל, והיא תקח הכלים לעצמה, הם טעונים טבילה שנית. 

ואף שההוראה רווחת לקבוע מזוזה בבית זוג כזה בלא ברכה. דהיינו שנקטינן שהבית של שניהם בשותפות. מ״מ לענין כלים, הרי מעיקר הדין כלים של גוי וישראל בשותפות פטורים מטבילה. הגם שיש חולקים על זה. מ״מ בנדו״ד בצירוף סברא הנ״ל, אין צריך לחוש להמחמירים בשותפות.