עי׳ שו״ת אור לציון ח״ג פ״א ס״א להתיר הכביסה במכונה בראש חודש, דרק כיבוס ביד נהגו איסור ולא במכונה. ולכאו׳ המציאות מכחישו. ועד״ז בשו״ת רבבות אפרים ח״ג סימן רחצ, שלא קבלו עליהן רק תפירה וסריגה וכיו״ב ולא כיבוס. וגם ע״ז קשה כנ״ל מהמציאות. ועי׳ גם שו״ת אבני ישפה ח״ה סימן עד מש״כ להתיר (ודבריו תמוהים במש״כ שכביסה אין בו שום מלאכה אפילו בחוה״מ דא״כ למה אסרו מטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, דזה אינה טענה והטעם שגזרו משום שלא יכנס לרגל הוא לאסור אפילו שהוא מעשה הדיוט לצורך המועד וז״פ)

לשון אדה״ז בסימן רמב סי״א ״בערב שבת אין פנאי לכבס״ הוא שפה אחת ודברים אחדים עם לשון הא״ר אות ט׳ אות באות ממש, ודלא כמגן אברהם ס״ק ג׳. והציון במהדורת קה״ת למ״א הוא שלא בדקדוק. ואפרש שיחתי: המג״א בס״ק ג׳ כ׳ ״שלא יכבסו בערב שבת שיהיו פנוים לכבוד שבת״. אבל הא״ר שם כ׳ ״והא דלא תיקן בערב שבת משום שאין פנאי לכבס״, ובאמת זה לשון הרא״ש ב״ק פ״ז סי״ט, וכמצויין על הגליון בשוע״ר. וק״ל ההבדל ביניהם, דלהמג״א הוא ענין חיובי לכבס בחמישי דוקא כדי ״שיהיו פנוים״ בשישי, אבל להא״ר אין ענין לכבס בח