דעת אדה״ז בתקנת עזרא לכבס בחמישי

לשון אדה״ז בסימן רמב סי״א ״בערב שבת אין פנאי לכבס״ הוא שפה אחת ודברים אחדים עם לשון הא״ר אות ט׳ אות באות ממש, ודלא כמגן אברהם ס״ק ג׳. והציון במהדורת קה״ת למ״א הוא שלא בדקדוק. ואפרש שיחתי: המג״א בס״ק ג׳ כ׳ ״שלא יכבסו בערב שבת שיהיו פנוים לכבוד שבת״. אבל הא״ר שם כ׳ ״והא דלא תיקן בערב שבת משום שאין פנאי לכבס״, ובאמת זה לשון הרא״ש ב״ק פ״ז סי״ט, וכמצויין על הגליון בשוע״ר. וק״ל ההבדל ביניהם, דלהמג״א הוא ענין חיובי לכבס בחמישי דוקא כדי ״שיהיו פנוים״ בשישי, אבל להא״ר אין ענין לכבס בחמישי דוקא, דבעצם הי׳ ראוי לכבס בשישי לכבוד שבת, ואדרבא כל דמקרב לשבתא טפי מעליא (עי׳ ט״ז סימן ר״ס סק״א), אלא ד״אין פנאי״ ולכן נדחה לחמישי. והמשנ״ב ס״ק ה׳ הרכיב לשון הא״ר ולשון המג״א יחד, וז״ל ״היינו כדי שיהיו לבנים לשבת, אבל לא בע״ש כדי שיהיו פנוים להתעסק בצרכי שבת״ (ובאמת ״שיהיו לבנים״ אינו לשון הא״ר אלא לשון אדה״ז בפי׳ דברי רש״י ב״ק פב ע״א ד״ה ומכבסים עיי״ש ודוק, וכמצויין על הגליון בשוע״ר), ובשעה״צ כ׳ שהוא כדעת הא״ר וש״א דלא כמג״א, אבל לפי״ז הו״ל למימר ״שאין פנאי בשישי״ במקום ״שיהיו פנוים״. וצ״ל שלא נחית כ״כ לדיוקא בשגם שאין נפק״מ. אבל בימינו נפק״מ רבתי כדלקמן. 

והנה, לפי דברי הא״ר שחמישי אורחא דמלתא נקט והוא הדין קודם, במילא שהוא הדין בערב שבת באופן עקרוני, אלא שאריא ד׳אין פנאי׳ רביע עלי׳, ״או דבדוחק נתכסת ונתייבש באותו יום״, אבל בימינו שיש פנאי וגם יש תחבולות שיתכבס ויתייבש באותו יום, פשיטא דשרי לדעת הא״ר, וכמותו נקט אדה״ז. ואפילו בדעת המג״א יש לצדד שכיון שבטל הטעם בטלה התקנה, עי׳ שש״כ פמ״ג הע׳ יג, וכן פשיטא לי׳ בשו״ת שבט הקהתי ח״א סימן קד, וק״ל. ועי׳ גם שו״ת אבני ישפה ח״א סמ״ט, ועוד.  

אבל תליית הכביסה היא חלק מהכביסה (כדמוכח מא״ר הנ״ל), ולכן אין לכבס דברים שצריך לתלותם בערב שבת לכתחילה—שו״ת אור לציון חלק ב׳ פט״ז אות א׳.