בענין כביסה במכונה בראש חודש

עי׳ שו״ת אור לציון ח״ג פ״א ס״א להתיר הכביסה במכונה בראש חודש, דרק כיבוס ביד נהגו איסור ולא במכונה. ולכאו׳ המציאות מכחישו. ועד״ז בשו״ת רבבות אפרים ח״ג סימן רחצ, שלא קבלו עליהן רק תפירה וסריגה וכיו״ב ולא כיבוס. וגם ע״ז קשה כנ״ל מהמציאות. ועי׳ גם שו״ת אבני ישפה ח״ה סימן עד מש״כ להתיר (ודבריו תמוהים במש״כ שכביסה אין בו שום מלאכה אפילו בחוה״מ דא״כ למה אסרו מטעם שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, דזה אינה טענה והטעם שגזרו משום שלא יכנס לרגל הוא לאסור אפילו שהוא מעשה הדיוט לצורך המועד וז״פ). ולאידך עי׳ שו״ת משנה הלכות חי״ג סצ״ז שגם כיבוס בכלל האיסור בר״ח ובחנוכה, וכן עמא דבר לפי מה ששמעתי וראיתי כל ימי חיי. וברבבות אפרים שם הביא מספר כה תאמר לבית יעקב, שהשיג על הבירור הלכה סימן תיז שכ׳ להתיר כביסה במכונה עיי״ש. הרי שיש לנו מערכה מול מערכה בפוסקי דורנו בענין זה. ודברי המקילים אינם מובנים לנו הן מצד המציאות והן מצד ההלכה. 

וצע״ג לסמוך על המקילים אף בשעת הדחק, דהוי כנדר. ואכן מה נורא דברי המג״א סימן תי״ז ס״ק ג׳ ״בסתם אין להקל להם כלל״. אם לא שנסמוך על דעת הדגול מרבבה יו״ד רי״ד (וצ״ע כי שוע״ר תע, ה [והוא ממג״א שם] לכאורה עומד נגד זה. אלא שהדגו״מ שם הביא ראי׳ מדברי המג״א עצמו בסימן תקפא ס״ק יא. וצ״ע ליישב), ולצרף דעת הב״ח כאן שמנהג זה לאו לאחמורי אנשיא קאתי אלא לאקולי עלייהו ואם רצו לעשות מלאכה עושין (וכבר כתב בביה״ל שהוא דבר חדש שלא נזכר בפוסקים), ואולי עכ״פ יום א׳ דר״ח עי׳ משנ״ב ס״ק ד׳, או (גם) בליל ר״ח עי׳ ביה״ל סוף הסימן בשם מור וקציעה, וכולי האי ואולי, בשגם כי קשה לצייר בזה שעת הדחק אמיתי, וצע״ג.