בדין יד סולדת בו

הערות על השו״ע

יו״ד צב

כ׳ הבכור שור (הובא בפת״ש סימן קה ס״ק ז) ״אנן לא בקיאין בשיעור שכריסו של תינוק נכוה, לכן עכ״פ במידי דאורייתא ראוי להחמיר בכלי ראשון עד שיצא הספק מלבו שאין בו חום הנזכר, ואפילו בדרבנן צריך חקירה ע״ז, ודלא כמנהג העולם לשער בזמן שא״א להחזיק בו היד מחמת חום מקרי יס״ב, לא זולת, דליתא״ עכ״ל. וכן כתב הדרישה (או״ח סימן שיח ס״ק ה׳) ״מכאן תשובה למורי הוראה דשואלים אם היס״ב בתבשיל משערים באצבע, וזה אינו אלא שכרסו של תינוק נכוית וכו׳״. 

אמנם היד יהודה (סימן קה פיה״ק ס״ק טז) כ׳ ״כל שיכול סתם אדם להחזיק בו היד אין לו דין חם״ עכ״ל. ובפיה״א שם (ט) האריך ליישב קושיות הבכור שור, ותורף דבריו, שמש״כ בגמרא ״כל שכריסו שתנוק נכוית וכו׳״ לא בא להחמיר (כמו שסב״ל להבכור שור), אלא להקל, והכי קאמר, דלא תימא כל שהיד סולדת בו אפילו ברתיחה מועטת שיש בנ״א שסולדים אפילו מרתיחה מועטת כזו, אלא דוקא כל שכריסו של תנוק נכוית דאז הוא בודאי יס״ב לכל אדם, ועיי״ש בארוכה. ונמצא לפי דברי היד״י שאנו שנוהגים לשער כפי מה שיכול סתם אדם להחזיק ידו, אנו מחמירים, כיון שזהו עדיין ספק אם הוא בגדר כריסו של תנוק נכוית, והדברים מתוקים מדבש. 

והתורת יקותיאל (סימן צד ס״ק ב) כ׳ ״שהמנהג שנהגו בעלי הוראה לשער אם היד סולדת, תורה היא ואין להרהר אחריה ,ועל מנהג כזה וכיוצא בזה יש לנו לומר מנהגן של ישראל תורה״ עכ״ל. ועי׳ בדרכי תשובה סימן קה ס״ק נא בארוכה דעת הפוסקים בזה, ואין אנו יכולים להכריע בין ההרים הרמים, כמובן.  

גם מעניין לציין דברי הבן איש חי (ש״ב בא ה): ״ודין חמין שהיד סולדת בו אין משערין באצבע, אלא כל שכרסו של תינוק נכוית בהם חשיב יד סולדת בו. ואם תאמר, איך ידע האדם לשער בכך מדעתו? הנה, נקיט האי כללא בידך: כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה, שאין האדם נמנע מכוח ריבוי חמימותו, הרי זה לא חשיב יד סולדת בו; ואם ימנע מלשתותו או לאכלו מרוב חומו, הרי זה נחשב בכלל יד סולדת בו״ עכ״ל. 

עכ״פ בודאי יש לנו להשתדל להסתלק מכל הספיקות ולעשות על צד היותר טוב. ובמקום שנראה שאינו בגדר יד סולדת בו כלל, ובפרט במקום שיש עוד צדדים או הרבה צדדים, בודאי יש לסמוך על המקילין (ומכאן נפתח לנו פתח רחב להקל בהרבה שאלות של הדחת כלים, שבדרך כלל מדיחים בידים חשופות, וק״ל. וכוונתי, שבהדחת כלים בדרך כלל יש עוד כו״כ ספיקות הן במציאות הן בדין [ספק אם הי׳ היס״ב, ואפילו את״ל שהי׳ היס״ב הוא ספק אם הי׳ עירוי שלא נפסק ממשות חלב על ממשות בשר או ממשות איסור על כלי היתר, ואפילו אם הי׳ עירוי שלא נפסק הרי דעת הרמ״א בסימן צה שבכה״ג לא נאסר בכלי בשר וחלב עכ״פ, ואם הי׳ ברז מים קרים פתוח דינו ככלי שני, ועוד], שפיר מצרפים דעת גדולי הפוסקים שאם הי׳ יכול להחזיק שם ידיו אינו בגדר יס״ב. ועי׳ עוד כאן מענין הדחת כלים.)

ויש להעיר עוד משו״ת צ״צ סע״ד: ״דלא ברירא מלתא שהי׳ היס״ב … בשגם דאתרעי [חזקה קמייתא שהי׳ היס״ב] שלקחה האשה הקדרה בידיה בלא מטפחת״ עכ״ל. וא״כ כש״כ היכא דליכא חזקה קמייתא שהי׳ היס״ב.