קיצור דיני פגם בשופר

כל הציונים דלהלן הם לשו״ע סימן תקפ״ו, אא״כ מפורש אחרת

א) שופר שהוא נקוב [דהיינו שיש בו חסרון מגוף השופר] ולא סתמו כלל—כשר לתקוע בו אף על פי שנשתנה קולו. מיהו אם יש שופר אחר אין לתקוע בזה כי י״א שאין לתקוע בשופר נקוב (ועוד כתבו הפוסקים שי״ב משום הקריבהו נא לפחתך וכו׳ וצ״ע אם היינו הך דלפום ריהטא הי״א שאין לתקוע פוסלים מעיקר הדין מדין נסדק וצ״ע).

ב) ואם בא לסתום הנקב—יש הרבה פרטי דינים שצריך ליזהר בהם ומחלוקות הפוסקים, יעויין היטב בשו״ע (ס״ו). ומטעם זה אין לקנות שופר אלא עם השגחה. 

ג) נסדק רוב אורך השופר פסול לגמרי ואם תקע בו הרי זה כלא תקע כלל (מטה אפרים יג). והוא שנסדק מעבר לעבר (משנ״ב ס״ק לח). 

ד) נסדק מיעוט אורך השופר ונשאר רוב ארכו שלם—יש אומרים שדינם כנקב שהוא כשר כנ״ל.

ויש אומרים שאינו דומה לניקב נקב שיש בו חסרון מגוף השופר שיש מקום להרוח שמחמת התקיעה להכנס שם דרך החסרון ויוצא החוצה ואינו מתחזק להסדיק השופר, מה שאין כן בסדק שאין בו חסרון מגוף השופר ואין מקום להרוח לצאת שם ועל כן הוא מתחזק ומסדיק הסדק יותר וסופו להסדיק כל אורך השופר, ולפיכך אפילו אם לא נסדק אלא כל שהוא פסול, לפי שאין שם שופר עליו כיון שסופו להסדיק כולו.

ולענין הלכה, יש להחמיר כסברא האחרונה, אבל בשעת הדחק שאין שופר אחר מצוי יש לסמוך על סברא הראשונה (אדה״ז ס״ח בקיצור לשון קצת).

ה) יש מי שאומר שאם הסדק הוא בקצה הרחב, כיון שיש שם חלל רחב הרבה לא חיישינן כלל שיתרחב ע״י התקיעה, וא״כ יש לומר שגם הפוסקים הפוסלים בסדק משהו לא דברו כלל בקצה הרחב (שו״ת בית אב ספ״ג בסופו, הובא בשדי חמד מערכת ר״ה כלל ב׳ אות לב, ובאלף המגן סימן תקפו ס״ק לא. ועי׳ שם בשו״ת בית אב שהאריך להוכיח דדעת רוב הפוסקים דאין לחוש לסדק משהו ועי׳ גם שו״ת שבט הלוי ח״ח סימן קלג אות ה׳ שהביא מהריטב״א שכל עיקר דין נסדק כל שהוא חומר גדול הוא לבעל נפש עיי״ש.)

ו) הרבה שופרות נמצא בהם במקום הנחת הפה פגימה קטנה מפני הרוק, ויש לתקנו קודם ראש השנה שלא יהיה נראה פגום, ואם לא תקנו כשר כשאין אחר מצוי בריוח, או שזה שופר של איל והאחר אינו של איל, או שזה קל לתקוע בו מן האחר (מט״א סי״ז, ע״פ אלי׳ רבה אות יב וחיי״א כלל קמ סט״ו, והשיגו על המלבושי יום טוב שכ׳ דפגם גרע מסדק כל שהוא. וכן פסק המשנ״ב ס״ק לז כהא״ר וחיי״א. והחילוק בין פגימה לסדק לא נתבאר, ויש לפרש בכמה אופנים, בחיי״א אדם שם מבואר שהעיקר שסדק מוסיף והולך משא״כ פגימה עי׳ שם בחיי״א, ובא״ר משמע שעיקר החילוק הוא ביש בו חסרון מגוף השופר לאין בו, ואפשר דהא בהא תליא, וצ״ע. ונראה שהכל לפי הענין. ודברי הפרי מגדים א״א י׳ קשה להולמן עיי״ש ואכמ״ל.)

ז) נסדק לרחבו במיעוטו כשר ברובו פסול אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה (שו״ע ס״ט ועי׳ בשוע״ר ס״ט בארוכה. והנה לא נתבאר בפוסקים עד איזה גבול מקרי לארכו ואיזה נקרא לרחבו. ומה דינו עם נסדק באלכסון. ונראה שהכל לפי ראות העינים. ובספק—ברובו פסול ממנ״פ. ובמיעוטו—ספק ספיקא להקל, ספק לארכו ספק לרחבו, ואת״ל לארכו, לדעת רוב הפוסקים כשר כנ״ל וק״ל.)