תירגום הנכון למונח ׳מלוה מלכה׳

בענין מלוה מלכה יש אצלי הערה אחת קטנה וגדולה היא אלי, הגם שאינו ענין להלכה, מ״מ לא נמנעתי מלכתבה דתורה היא: המונח ׳מלוה מלכה׳ נוהגים לתרגם, ובפשיטות: escorting the queen. אבל לענ״ד ברור שזו שגגה. הרי בגמרא שבת קיט אי׳ רק שיסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, וברש״י שם, ללוותו ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר. וכן העתיקו כל הפוסקים, ה״ה בית יוסף סימן ש׳ בשם שבלי הלקט. ב״ח על אתר. ט״ז ס״ק א׳. שוע״ר ס״ב. קיצור שולחן ערוך צו, יב. משנ״ב ס״ק ב׳. כף החיים א, ב, ו, יט. ובולט ביותר לשון הערוך השלחן ש, ב: וטעם סעודה זו כתב הרמב״ם בפרק ל׳ כדי לכבד השבת בכניסתו וביציאתו, כלומר שזהו כמלוה את המלך בכבוד סעודה, ולכן נקראת סעודה זו ׳מלוה מלכה׳ עכ״ל. הרי שהי׳ פשיטא לי׳ שנקראת מלוה מלכה ע״ש לווי המלך. 

וקרוב לשער שהטעות נשתרש מהא דמורגל בפי ההמון (ע״פ בבא קמא לב, ב) ״שבת המלכה״. ולהעיר מקו״א לשוע״ר סימן רנ. וודאי שיש גם בחי׳ זו אצל שבת, ואין לי עסק בנסתרות, אבל עכ״ז ברור שענין מלוה מלכה קשור דוקא לבחי׳ מלך ולא לבחי׳ מלכה. וע״פ קבלה אכן נקראת סעודתא דדוד מלכא (עי׳ פע״ח שער השבת פי״ז).

והנה חוץ מזה שע״פ תורת האמת נקראת סעודה זו סעודה דדוד מלכא, לא מצאתי מקור קדום להשם ״מלוה מלכה״ (בא׳ או בה׳) בראשונים. וגם הפוסקים האחרונים ממעטים להזכיר שם זה, חוץ מהערוך השלחן הנ״ל, וכן הוא בחיי״א ח, לו: ״אשרי למי שמקיים סעודה רביעית בפת והיא נקראת סעודת מלוה מלכה״. וכן הוא בכף החיים ש, ד. אבל בספר זכרו תורת משה, בקיצור ספר חרדים שבסוף הספר פי״ג (כנראה יש בזה שינויים לפי הדפוסים, אבל הוא תחת כותרת ״מ״ע ומל״ת התלויים בפה ובאכילה מדרבנן״) אי׳ ״לענג השבת בתבשילין ויסדר שולחנו למוצאי שבת אפילו לכזית כדי ללות המלכה״ עכ״ל. וכן בתוספת שבת ס״ק א׳ כתב ״ואמרו רז״ל דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה משום אכילה רק ממה שאוכל במוצאי שבת ללות המלכה״ עכ״ל. אבל פשוט שהתוס״ש לא נחית לדיוקא, אלא כתב הענין בכללות, דהרי למיטב ידיעתי אין נמצא לשון הזה ברז״ל כמש״כ התוס״ש. א״ו שלא נחית לדיוקא. גם מצאתי בסידור יעב״ץ (מוצאי שבת, בית דוד אות ד׳) ״נוהגין למהשיך וכו׳ כדי ללות המלכה ולשלחה בשמחה ובשיר״ וכו׳. אבל אינו קאי על סעודת מלכה מלכה אלא על אריכות התפלה והפיוטים במוצאי שבת עיי״ש.

אכן כבר קדמם בכל זה בספר עמק הברכה (להרב אברהם הורוויץ ז״ל אבי השל״ה הק׳, דין מוצאי שבת אות נו), והעתיקו בנו השל״ה הק׳ (מס׳ שבת, פרק נר מצוה אות נד) וז״ל שם: וזה לשון אבא מורי זלה״ה בעמק הברכה: ויאמר הבדלה בניגון טוב ויפה כדי ללות המלכה בשמחה ובשירים, משל למלך שמלוים אותו העם בשמחה ובשירים״ עכ״ל, והוא פלאי. ואגב, הוא קאי על הבדלה, לא על סעודת מלוה מלכה. גם מצאתי בספר רביד הזהב (גרש כרמל, בשלח פכ״ה) הלשון ״ולא נשאר להם כלום על מוצש״ק כדי ללות המלכה״. 

גם מצאתי כן בחד מן קמאי, מסביבות זמן השל״ה, ה״ה פי׳ זקוקין דנורא לתדב״א ב, ג [ע׳ סו במהדורת זכרון אהרון] הלשון ״אם אוכל במוצאי שבת ללות המלכה וכו׳״. 

אבל סו״ס אין כל הנ״ל מוציא מקרא מידי פשוטו, שהוא ללות את המלך. אך מה שעדיין עומד לנגדנו הוא שברוב המקומות כותבים ״מלוה מלכה״ בה״א. וכן הוא גם בהרבה אגרות מרבינו הגדול כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש זצ״ל, רבו לספר כי אין להם מספר. אבל העירני ח״א משיחת ש״פ בשלח תשמ״ב אות לה (תורת מנחם תשמ״ב ח״ב ע׳ 840) וזל״ק: ״ולכן, עורכים במוצאי שבת סעודה הנקראת בשם ״מלוה מלכא״, ״כדי ללות את השבת ביציאתו דרך כבוד כו׳ כדרך שמלווין את המלך״ (שו״ע או״ח ס״ש), או ״מלוה מלכה״, כי השבת נקראת ״שבת המלכה״. גם העיר מקובץ הערות וביאורים א׳קסח ע׳ 63 הע׳ 5. ובאמת לק״מ שבהרבה מקומות מתחלף א׳ בה״א, ושבשתא כיון דעל על.