הכל חולים אצל חום גדול

הכל חולים אצל הצינה. וכ׳ כמה פוסקי זמננו שה״ה דהכל חולים אצל חום גדול, והביאו ראי׳ ממעשה דרבי ואנטונינוס (ויק״ר פט״ז) דא ודאי צלותא היא דכתיב אין נסתר מחמתו וכו׳, הובא בתוס׳ כתובות ל ע״א (ומצויין לב״ר, וצ״ע. ומש״כ שם התוס׳ שהוא רק לעוברי דרכים וכו׳, כבר יישבו זה באחרונים כמדומה. ובפשטות י״ל בפשיטות, דעכ״פ חזינן שיש איזו היכי תמצא שיכול להיות אין נסתר מחמתו, ויושבי דרכים לאו כיפי תלי לה, וה״ה לכל ענין שאין יכול להנצל מהחום). 

ואיך שיהי׳, בלא״ה הדין ודאי דין אמת, דכאן מדין מצטער אתינן עלה ולא מדין פקו״נ (שבזה שרי אפילו ע״י ישראל), ויש לזה הרבה ראיות בש״ס כמו שהאריך כאן בביהגר״א (הגם שכ׳ שרובם יש להשיב עליהם), והוא רק עוד היכי תמצא אחת של סברא השלישית בסימן שכ״ח סי״ז. ודעת לנבון נקל שצינה גדולה הוא גם צער גדול המתפשט בכל הגוף, וכדבעינן למימר קמן. והיינו רבותי׳ דאותם ראשונים שהביא הב״י סוף סימן זה להתיר בעת הקור כיון שהוא צער, דלא תימא רק בחולי הגוף התירו, ולא במצטער מחמת סיבה חיצונית, ואולי הי׳ אפ״ל יתיר חד כסו כמו שאמר אנטונינוס לרבי, קמ״ל במקום צער לא גזרו רבנן בכל ענין. ודוק בלשון רבינו שכ׳ ״והכל הם כחולים אצל הקור הגדול״, ושינה מלשון השו״ע שכ׳ ״הכל חולים״, ואולי הוא לאשמעי׳ דבר זה הנ״ל, שלא רק חולים ממש הם בכלל היתר הנ״ל, אלא גם ״כחולים״ ג״כ כל שסוף סוף מצטערים יהי׳ מאיזה טעם שיהי׳, או מסיבה שבתוך גופו שזה חולה, או מסיבה שבא מחוץ לגופו שזה כחולה, הכי נמי לא שנא. 

ובאמת צ״ע בדעת השו״ע, דלשונות הראשונים שהעתיק בב״י הוא ״ואם אין חולים לפחות מצטערים״ וכיו״ב עיי״ש, ולמה בשו״ע העתיק רק ״חולים״ וסגר עלינו הדלת גם במצטערים. ודוחק לומר שבאמת סב״ל לאסור במצטער גרידא כל שלא נחלה מזה חולי גמור, דהרי בכ״מ בשו״ע התיר שבות במצטער, ואבוהון דכולהו הא דגונח יונק וכו׳ לקמן סימן שכח סל״ג (והביאו הגר״א כאן לראי׳ לדין זה). ואולי י״ל שלזה נתכוין רבינו לתרץ דברי השו״ע, שמה שכ׳ חולים לאו דוקא אלא גם כחולים בכלל, וא״ש. 

אמנם צ״ע, דבאמת קשה לומר שיש להתיר אמירה לנכרי אם אפשר להותיר כסות. וצ״ל דמיירי בגוונא שזה א״א. ולאידך צ״ע האיך יצוייר שאי אפשר, דהרי לכל אחד יש כמה וכמה שכבות לבוש כדי שלא יזיק לו הקור כשהולך בחוץ. והכי נמי יכול ללבוש כל הבגדים בתוך הבית, ועל מה ולמה הוזקקנו להיתר אמירה לעכו״ם. ואולי י״ל שחז״ל לא הצריכו את האדם לישב בתוך ביתו בכתונת מעיל מצנפת וכו׳, וכל שהגיע למדה זו מותר לומר לנכרי להדליק את האש. וצ״ע. 

נחזור לעניננו בנוגע לחולים אצל חום, דבאמת בדרך כלל אין צריך לכל זה, דלהדליק העיר-קאנדישען בלא״ה הוא שבד״ש, ולצו״ג שרי. אבל יכול להיות נוגע כשיש איזה קלקול במערכת וצריך לתקן, כמו שהי׳ אצלנו בחג פסח תשפ״ו, שלתקן הדבר כרוך בפשטות בכמה מלאכות דאורייתא בונה סותר ומכב״פ לכל הפחות, וכאן צריכים אנו לסמוך על סברא הנ״ל. והכל לפי הענין ולפי ראות עיני המורה.