בדיני חמפ״ג וחבי״ת

נשאלתי ע״י אשה יהודייה שעובדת במשרד עם גוים, והיה נמצא שם במקרר המשותף של המשרד שמנת קפה (coffee creamer) עם הכשר עבור כל הפועלים, אי יש חשש לשתות ממנו כשגם כל הפועלים גוים מוזגים ממנו לתוך הקפה שלהם.

תשובה. הנה אי משום הא לא איריא, דלמאי ניחוש לה, הרי שופכים אותו לסתם קפה שחור שרובא דרובא ממנו הוא כשר, ואם המצא ימצא קפה לא כשר, אכתי אין לחוש בדיעבד לניצוק כמבואר ברמ״א סימן קה ס״ג. ולחוש שינתז לפנים טיפת קפה הוא חשש רחוק ובודאי יתבטל בשישים ובאלף. ולענין זיעה, מה שהזיעה עולה מהקפה ונוגע בחיצוניות הבקבוק השמנת, ודאי כבר לא יהי׳ הזיעה יס״ב אז, ולחוש שיכנס לפנים הבקבוק הוא חשש רחוק מאד וגם את״ל כן, בודאי יתבטל. ואין זה כמבטל איסור לכתחילה אחרי שאין ידוע כלל שיש איסור, ואין כאן אפילו ספק (עי׳ פמ״ג סימן צט שפ״ד ז׳) רק חשש רחוק, וגם אין כוונתינו לבטל (עי׳ ט״ז יו״ד סימן פד ס״ק כ׳), ופשוט. 

(ועי׳ עוד מה שהארכתי כאן בענין זיעה. ודרך אגב יש להעיר שרבים טועים שנצוק וזיעה חדא מלתא היא, וטעות זה נמשך מלשונות הפוסקים שם ״שההבל עולה ע״י הנצוק״ וכו׳ עיי״ש בש״ך. אבל באמת תרי מילי נינהו, ויצוייר זיעה בלא ניצוק וניצוק בלא זיעה, ולזיעה חוששים אף בדיעבד משא״כ בנצוק, דוק היטב בסימן קה שם ותשכח דהכי הוה כדקאמינא. ועי׳ גם ביד אברהם שם.) 

אמנם מצד אחר יש לחוש, והוא מצד חשש חליפין. ובהיות שדין זה נוגע לכו״כ שאלות שכיחות אאריך בזה קצת. גרסינן (ע״ז לט ע״א) ״אמר רב חבי״ת אסור בחותם אחד חמפ״ג מותר בחותם אחד חלב בשר יין תכלת אסורין בחותם אחד חילתית מורייס פת גבינה מותרין בחותם אחד״ ובהמשך הגמרא שם ״אפיק חלב ועייל חתיכת דג״. 

וידוע מחלוקת הראשונים (רש״י ר״ן ורשב״א ועוד) בענין טעם החילוק בין חבי״ת לחמפ״ג, ואכמ״ל, ולדינא קייל״ן שכל דבר שאיסורו מן התורה צריך ב׳ חותמות, וכ׳ הרמ״א שבדיעבד יש לסמוך על שיטת רבנו תם (תוס׳ שם לא ע״א ד״ה דאמר רב) שבעובד כוכבים סגי בחותם א׳. ודבר שאיסורו מדרבנן צריך חותם א׳. וע״כ בנדו״ד אם יש חשש שגוי יחליף את השמנת קפה במין שמנת אחר יותר זול, צריך חותם אחד. 

והנה באמצע היום המשרד הוא מקום מעבר לרבים ומותר כמבואר בשו״ע סימן קיח ס״ז ויתבאר לקמן, אבל אם בלילה יש פועלים או מנקים לבדם (ואין מצלמות וידאו), פשוט שצריך חותם אחד, ובלא״ה אסור. (וזה מכבר נסתפקתי אי שייך מרתת מיוצא ונכנס גוי, דלכאורה משמע שרק במעבר רבים מועיל אפילו גוים, אבל אחד יוצא ונכנס אינו מועיל. ותימה דמאי שנא, הא סוף סוף מרתת. אך יש לומר שדיברו בהווה, ״המניח עובד כוכבים בביתו וכו׳״ עי׳ בטוש״ע סימן קיח ס״י, אבל לקושטא דמלתא שפיר מועיל אפילו גוי. ויתירה מזו בש״ך סימן קיח ס״ק לה בשם הרא״ש משמע קצת שאפילו ישראל מרתת מיוצא ונכנס גוי שכ׳ שם ״דמרתתי אהדדי״, וצ״ע ברא״ש שם. ולכאורה הוא תלמוד ערוך ע״ז כב ע״ב דרועים עובדי כוכבים מרתתי אהדדי. אלא דצ״ע א״כ למה שם דף לא ע״ב צריך לשנויי בין הגיתות שנינן, כלומר מעבר רבים. ויש ליישב. וע״ע שו״ת מבי״ט סו״ס רח אי ספינה נק׳ מקום עוברים ושבים. וצ״ע בכל זה.) 

מיהו עדיין צריך לברר המציאות, דאם יתברר שאין במצוי שמנת קפה לא כשר יותר זול מהשמנת הכשר, אז אין צריך חותם כלל, ודבר זה נלמד מהמבואר בשו״ע יו״ד סימן קיד סי״א (וש״ך סימן קיח ס״ק ט) שאם אין דרכן לערב יין במורייס מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם. והוא הדין בנדו״ד, דאם אין דרכן ליצור שמנת קפה באיסור, או שהשמנת האסור הוא ביוקר מהשמנת הכשר, מותר להפקידו אצלם אף בלי חותם כלל, עיי״ש בש״ך הנ״ל.

ועד״ז פעם נשאלתי אם מותר לקחת קטשופ וכיו״ב מ׳מפרץ קטשופ׳ (ketchup dispenser) במקום ציבורי, דהיינו כלי העומד לחלק קטשופ לכל הבאים. והנה משום הפקדת מאכל ביד גויים (אף שמה שרשום על הכלי ׳היינז׳ למשל אין זה כלום כמובן, דהגוי בעל הכלי יכול למלאותו בכל מה שירצה, אבל מ״מ צריך למלאותו עכ״פ בקטשופ, וא״כ) יש להתיר ע״פ הנ״ל שאם אין דרכן לערב יין במורייס מותר לקנותו מהם וכן להפקידו אצלם. והוא הדין והטעם כאן, דנתברר לי שרובא דרובא דקטשופ הנמכר בארה״ב הוא מחברת ׳היינז׳ או ׳האנטס׳, ולשניהם יש השגחת כשרות. מיהו כל זה מעיקר הדין, אבל למעשה למעשה איני ממליץ כלל לקחת קטשופ וכיו״ב ממקום כזה, שכל הגויים באים שם למלאות קטשופ לתוך מאכליהם של נבלות וטריפות וכל תועבת ה׳ אשר שנא, ויש לחשוש לזיעה ולשפיכה וללכלוך וכו׳ אף שמעיקר הדין גם מצד זה אפשר להקל ולגבב קולות, מ״מ לענ״ד אין כדאי להכנס לזה בשביל קטשופ. 

יולדת שהביאו לה מאכל בלי חותם

עוד נשאלתי, יולדת ששהתה בבית רפואה, והאחות האינה יהודית הביאה לה מאכל שהי׳ באריזה עם הכשר וחותם וכו׳ כדת וכדין, אך כשהביאו לה המאכל היתה האריזה פתוחה והחותם מקולקל. האם מותר לה לאכול המאכל.

הנה בנדון זה יש כמה צדדי היתר ויתבארו על פי יסוד אחד שהוא עיקר גדול בענינים אלו. והוא, דכתבו התוספות (ע״ז יב ע״א ד״ה ושדי) ״פירש ר״י שדי בשר כחושה שלו ושקיל בשר שמינה כדי להריוח, אבל בחנם כדי להכשיל את ישראל, לא חיישינן וכו׳״ עיי״ש. דהיינו, דלא חיישינן שהגוי יחליף המזון רק כדי להכשיל את ישראל, ועד״ז לא חיישינן שיערב בו איסור כדי להכשיל את ישראל (ועוד זאת יתר על כן אפילו אם אומר השלכתי בו חלב, אינו נאמן מעיקר הדין, עי׳ ש״ך סימן קיח ס״ק לח). ולכן לא חיישינן בזה חששות רחוקות, רק שכשיזדמן הזדמנות קלה להרוויח משהו, חיישינן שהגוי יחליף את המאכל במאכל דומה גרוע וזול יותר כדי להריוח. 

ומתוך יסוד זה נתבארו כו״כ קולות בשו״ע, חדא שאין צריך לחזור על חותמו לראותו (שו״ע קיח ס״ב) דמלכתחילה לא נצרכו חותמות אלא משום דמסתמא לא טרח ומזייף (ש״ך שם ס״ק יז). עוד, דכל היכא דמרתת הגוי משום צד, אפילו מיוצא ונכנס קטן, או אפילו אם לא הי׳ יוצא ונכנס כלל אלא שלא הודיעו שהוא מפליג מותר בדיעבד (כמבואר כ״ז בשו״ע ס״י). ועוד, דכל היכא שאינו נהנה בחליפין, מותר (רמ״א ס״ב. והן אמת דהצ״צ (שו״ת או״ח סימן נ״ה) מגמגם הרבה בהיתר זה דאינו נהנה בחליפין, ומקשה ע״ז קושיא אלימתא מגמרא לט ע״ב, ומוכיח שכן הוא דעת כמה ראשונים להחמיר, ודלא כפסק השו״ע. מ״מ, גם הצ״צ אינו מחליט בזה להחמיר, וגם אינו מצדד להחמיר אלא כי היכא דכי הדדי נינהו, אבל היכא שיפסיד הנכרי גם הצ״צ מודה להקל אפילו בלי חותם כלל, וכפשוט. ועכ״פ רוב מנין ובנין הפוסקים מסכימים עם השו״ע, וכן פסק רבנו הזקן להדיא בשו״ע שלו סימן כ׳ ס״ג). 

והשתא נחזי אנן שיש בנדו״ד כו״כ צדדי היתר: 

א) כל הבנין של הבית רפואה הוא מקום מעבר רבים ומרתת הגוי להחליף, וכנ״ל. (ואף אם יזדמן שלא יהי׳ במטבח שום אדם בבוא הגוי לקחת המאכל, לא יתכן שלא יהי׳ חשש שיכנס עוד מישהו בכל רגע, ועי׳ מה שנסתפקנו למעלה ביוצא ונכנס גוי.)

ב) בדרך כלל יש מצלמות בטחון בכל מקום בבנין הבית רפואה, וע״פ הנ״ל, שעיקר הקובע בענין זה הוא שיהי׳ מרתת הגוי, וחזינן שחז״ל לא חשו איך יהי׳ מרתת רק שיהי׳ מרתת משום צד, פשוט שמהני גם מצלמות וידאו, והוא עדיף מיוצא ונכנס דהוא עין רואה בבחי׳ וכל מעשיך בספר נכתבים. ואף שאין זה צריך ראי׳ מרוב פשיטותו, יש להביא ראי׳ דהנה כ׳ השו״ע (סעיף א׳) ״אם הודיע לחבירו צורת החותם וגם אמר לעובד כוכבים שהודיעו לחבירו די בחותם אחד״. וכתב על זה הש״ך ״נראה דמ״ש הט״ו אם הודיע לחבירו כו׳ הוא לאו דוקא דה״ה אם אינו מודיע לחבירו אלא שאומר לעובד כוכבים שמודיע נמי מירתת דסבור הוא שהאמת כן״ וכו׳ עיי״ש. הרי להדיא שכל שסבור הגוי שעלול להתפס בשום צד, שפיר דמי. וגם מותר עפ״ז שאין צריך לבדוק המצלמות לראות הוידאו, וגם אין צריך שמלצמה יהי׳ פועלת בכלל, רק שהגוי יחשוב שהמצלמה פועלת ויש אפשרות שיראוהו. ובינותי בספרים ומצאתי שכן פסק בשו״ת עמק התשובה ח״ט סימן פו, עיי״ש שכתב בפשיטות שעדיף מיוצא ונכנס, ואינו דומה לחלב ישראל דהתם תקנת חז״ל היתה בדווקא שיהא ישראל רואהו משא״כ בשאר איסורים וכו׳ עיי״ש דברים נכוחים וברורים, וברוך שכוונתי לדעתו הגדולה. 

ג) הנה אף שלכאורה בנדו״ד יהי׳ נהנה בחליפין אם יחליף, ואע״פ שנתקלקל החותם ויכול להחליפו בכל מה שירצה, מ״מ צריך עכ״פ להחליפו באוכל שהי׳ אמור להיות באריזה זו. למשל, אם כתוב על האריזה ״נגיסי עוף״, צריך להחליפו בנגיסי עוף דווקא, דאל״כ יתפס בגניבתו. וא״כ איפוא אף שאפשר שיכין את עצמו לגניבה זו, ויביא מביתו או מחנות נכרי נגיסי עוף להחליפם במקום הכשרים, מ״מ כמובן שזה כרוך בטרחא מרובה, וכנ״ל שכל עצמם של חותמות הוא למנוע שהגוי יחליף לא מפני שאי אפשר שיחליף ויזייף החותמות, אלא מפני שלא טרח ומזייף, והוא הדין והוא הטעם כאן שלא טרח וכולי האי לא חיישינן. עוד זאת, שאם יחליף ויתפס, לא רק שירע אומנתו (כמש״כ הפר״ח ס״ק יח) אלא שיתפטר מעבודתו לגמרי, וגם יתכן שיקנסוהו סכומים עצומים או אפילו יושיבוהו בכלא, בודאי לא יסכן את עצמו כולי האי עבור הנאה מועטת, ואינו נהנה בחליפין קרינא בי׳. 

ד) יש לתלות, וקרוב לודאי שכן הוא, שהגוי פתח את האריזה כדי שלא יתפוצץ כשחממו במקרוגל. דהנה איתא בתוספתא (טהרות פ״ח ה״ו) ״המניח כליו בחלונות של אוליארין נעל וחתם אע"פ שבא ומצאו מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור״. וכתב על זה באו״ה (כלל כ״ו דין יא) ״וכתב עוד הרא״ש פ״ב דע״ז והיכא שנתקלקל החותם יש מדמין אותו לטהרות דאמר המניח כליו בחלון ונעל וחתם אע״פ שמצא הפתח פתוח והחותם מקולקל כליו טהורים עכ״ל והכי נהגינן להתירו בדיעבד בכה״ג כשיודע הא״י שכתב לו איך שחתם אם לא שנראה בו שאדם קילקלו דבודאי ירא לזייף ומעצמו נתקלקל״. והנה גם בכה״ג סימני השגחות הכשרות ידועים לכל והוי כמו שכתב לו איך שחתם, ומה שנתקלקל החותם יש לתלות שנתקלקל מחמת סיבה אחרת. ואע״פ שכתב התרוה״ד וכן פסק הרמ״א (סימן קל ס״ח) שרק אם יש לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או על ידי בהמה וחי׳ הוא דשרי, הא לא״ה לא, וכן משמע מסיום דברי האו״ה שכ׳ ״ומעצמו נתקלקל״ (אבל אין זה מוכרח, דיש לומר דהאו״ה אורחא דמלתא נקט, אבל אי אפשר לפרש כן בתרוה״ד עיי״ש), מ״מ הם דברו באופן שלא יש שום צד היתר זולת זה שיש לתלות שנתקלקל מעצמו, אבל בנדו״ד יש עוד טעמי אלימי להתיר בכל ענין כדלעיל, וכיון שהמרדכי מרא דהאי דינא משמע שמיקל בכל ענין (כמו שכתב התרוה״ד סימן רה), ראוי לצרף גם שיטתו, דמ״ש מכמה דברים שתולין להיתר כדי שלא להוציא דבר מחזקת היתר, יעויין ביו״ד סימן קפז ס״ה, וגם בנדו״ד הרי מאכל זה הואיל והוחתם כראוי הי׳ בחזקת היתר, ואתה בא להוציאו מחזקתו, ואין להוציאו מחזקתו היכא שיש לתלות להיתר כמו באיסור, וכל שכן היכא שיש לתלות בהיתר יותר מחמת כל ד׳ טעמים הנ״ל.

וראוי להדגיש שטעם זה האחרון אין בו כדי סמיכה כלל, וכתביו רק לרווחא דמלתא, אבל עיקר ההיתר בנדו״ד בנוי על ג׳ טעמים הראשונים. ועתה מכל הלין טעמי׳ נלענ״ד שיש להתיר בדיעבד לאכול המאכל. אך כמובן שכל זה רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך שהממונה על הכשרות בבית הרפואה יזהיר את העובדים לבל יפתחו את אריזות המאכלים בשום פנים ואופן, וחפץ ה׳ בידו יצליח.