משחת שיניים בלי הכשר

ח״י אלול תשפ״ה

נשאלתי אם מותר לתת לילדים משחת שיניים בלי הכשר, על סמך מה שכתוב על האריזה שהוא ״טבעוני״ (vegan). 

תשובה. יש לדון על זה מג׳ נקודות: 

א׳—עצם דין כשרות משחת שיניים. כבר האריכו בזה גדולי פוסקי דור האחרון, עי׳ למשל שו״ת הר צבי יו״ד צה, ודנו בזה מחמת כמה צדדים, איסור פגום וביטול וטעימה בלא בליעה ועוד, וחלק מטעמים אלו אינם שייכים במציאות זמננו, וגם שא׳ מעיקר יסודות המתירים שהוא רק טעימה בלא בליעה אינו שייך במשחות שיניים לילדים שכידוע בולעים אותו הרבה ובכוונה ומייצרים את המשחה שיהי׳ טעמו ערב לחיך ונוח לבני מעיים דהיינו שאין סכנה בבליעתו (ואדרבה הוא אכיל לגמרי). 

יתירה מזו, ״ע״פ הנסיון אי אפשר בשום פנים לדון על תעשיית תרופות כדורים וכו׳ מרחוק, ולדון ע״פ השערות הוא בזבוז זמן״ (שו״ת שבט הלוי ח״י סימן קטו). עוד זאת, איך שלא יהי׳ המציאות וצדדי ההיתר שנוכל לגבב בזה, ״מכ״מ אין בונים את כל החיים על היתרים של נהפך או בטול, דכבר כתבתי כ״פ דזה נדון של מקרה לפעמים לא לבנות הנהגת כל החיים על בטול וכיו״ב. ע״כ המובחר שבדרכים ליצר כל הדברים האלה כפי האפשר רק על טהרת ההלכה, ואם יש בחנות כזה וכזה על הקונה שחי ע״פ התורה לקנות רק הנקי מכל, כי בכל ההיתרים הנ״ל סרך פגם עכ״פ איכא״ (שם). והדברים קילורין לעיניים. ועי׳ גם שו״ת משנה הלכות ח״ט סימן קנה.

ומ״מ עכ״ז, גופי השגחת הכשרות שביררו המציאות כולם כא׳ עונים ואומרים שהחשש הכי גדול בכל דברים אלה הוא ה׳גליצרין׳ (אבל עי׳ כאן ע׳ 15 ואילך), שעלול להיעשות מנבלות וטרפות. ומזה הבוא נבוא לנקודה הב׳. 

ב׳—דיבורו של גוי. הנה זה שאומרים כאן שהוא ״טבעוני״, ובמילא הגליצרין שבו בא ממין הצומח, לענ״ד אפשר לסמוך ע״ז, חדא דהוא דבר דאית בי׳ קפידא שבזה סמכינן על דיבורו של תגר אפילו באיסור דאורייתא כדקייל״ן בסימן קיד ס״ה, ועוד דמרתתי מפקוח הממשלה ועונש החוק,* ועד כאן לא סמכינן על פקוח ממשלתי לענין חלב עכו״ם אלא משום דתפסינן עיקר שהוא דבר הנאסר במנין, ומפני עוד טעמים שאכמ״ל, אבל כאן שמעיקר הדין אפשר לסמוך על גוי אפילו בלא פקוח הממשלה וגם יש צדדים להקל בעצם כשרות הגליצרין, נלענ״ד פשוט שאפשר לסמוך על זה שאומרים שהוא טבעוני. ושוב מצאתי בשו״ת אגרות משה יו״ד ח״א סנ״ה, שהסכים שם לדעת השואל להקל בכעין שאלה זו ממש, ומכמה מן הטעמים שכתבנו בס״ד. 

*הוספה לאח״ז: או כלך לד״ז, כיון שגופי הממשלה מפקחים על החברות ובודקים את הרכיבים ותהליך הייצור (וגם שבעצם בזה״ז כ״א יש לו אפשרות לבדוק הרכיבים בבדיקת מעבדה וכיו״ב), הו״ל דבר שעתיד לעמוד עליו כמש״כ הש״ך סימן ש״ב ס״ק ד׳. ועי׳ גם שו״ת חכ״צ סל״ט, ויש לדון משם לנדו״ד, ואין פנאי כעת ובעז״ה עוד חזון. 

ומיהו כל זה רק בנוגע להגליצרין. אבל בנוגע לשאר הרכיבים, אף שגופי הכשרות אומרים שבהם הרבה פחות החשש לאיסור וגם הם מופיעים באחוז הרבה יותר קטן מהגליצרין ומסתמא בטלים בשישים, מ״מ אין אנו יודעים בבירור, והגם שיש לגבב צדדים להקל, מ״מ ״אין בונים כל החיים וכו׳״ כנ״ל. אבל לעת הצורך, כבנדו״ד שרוצים דוקא במשחה שהוא ללא ׳פלואריד׳ וקשה למצוא א׳ כזה עם הכשר, המיקל לתת לקטן ספק איסור דרבנן שיש הרבה צדדים להקל אפילו לכתחילה, יש לו על מה לסמוך. ועי׳ עוד להלן מדין ספי׳. אבל האמת אגיד, שאין כאן שום שאלה, שעם קצת חיפוש יגעתי ומצאתי משחת שיניים לילדים ללא פלואריד תחת פיקוח הOU, וכיון שיש אפשרות עם הכשר, בודאי שאין להקל כלל. 

ומעתה נפן ונעבור לנקודה הג׳. 

הג׳—ספי׳ לקטן. דע, דהלכה רווחת בישראל שאסור לספות לקטן שום איסור, אפילו אינו בר הבנה, אפילו איסור דרבנן. ועוד, אפילו באופן שיש היתר מצד איסור ספי׳, יש מניעה מצד אחר, שמטמטם לב התינוק ומוליד לו טבע רע, כדקייל״ן יו״ד סימן פא, ומובא גם במג״א סימן שמג. מיהו, יש בזה היתר א׳, והוא באיסור דרבנן שהוא לצרכו של תינוק, שדעת הרשב״א שמותר לספות לו, הובא מג״א סימן שמג, ואדה״ז שם הכריע שיש לסמוך עליו לעת הצורך אם אין נכרי. ועי׳ שם במג״א, דאפילו לדעה הראשונה שהוא דעה מחמירה (דוק היטב שם במג״א ותשכח דהכי הוה בבירור, שהביא ב׳ סברות שהם מחולקות זע״ז, וכן מסודרים דברים אלו בשוע״ר בחילוק ב׳ סברות, ותימה על מפרשי המג״א שלא עמדו על זה, זולת רבינו הזקן שכדרכו מדייק בכל תג וקוץ דברי המג״א, ויש להעיר עוד בדברי המג״א ואכ״מ), כ׳ המג״א דתינוק שהמים מזיק לו מותר לבטל לו יין במים להכשירו. 

ולכן העולה מזה בנדו״ד—מדובר לכל היותר באיסור דרבנן לצרכו של תינוק, דלפי מה שחקרתי כו״ע מודו שפלואריד ממש מזיק לתינוק (וארגוני הבריאות וכו׳ מייעצים על זה עצות של הבל, לעמוד על התינוק ולשמור עליו שלא יבלע, ואני עומד ומשתאה למראה עיני מי זה פתי לא ראה תינוק מימיו ואינו יודע שאין שום אפשרות לשמור עליו שלא יבלע דבר שהוא כבר בתוך פיו), ולכן לדעת הרשב״א מותר לספותו לו, אפילו אם יש בזה ודאי איסור דרבנן, כש״כ שאינו רק ספק, לכל היותר. ולדעה ראשונה, אולי הוא בטל, וצ״ע לפי המציאות וא״א לקבוע כללים בזה מרחוק כנ״ל. אבל אנן קייל״ן לסמוך על הרשב״א לעת הצורך, ופשיטא שאין שייך על ידי גוי. ולכן כנ״ל, המיקל יש לו על מי לסמוך, אילו לא הי׳ אפשרות אחרת, וכבר נתבאר שיש אפשרות אחרת.

ולענין טמטום הלב ומוליד טבע רע—עי׳ בשו״ת לאיש שלום ח״א סכ״ד שביארתי בארוכה שלא שייך זה באיסורים דרבנן, ומשם תקחנו.