בענין דם ביצים

ב״ה

כ״א טבת תשפ״ה

נשאלתי, אשה הכינה בלילת עוגה, והשתמשה בביצים ״חופשיים״ (free-range) וראתה בתוך הבלילה שתי טיפות דם והסירה אותם, האם מותר לאפות הבלילה הנשארת ולאכול אותה.

והנה זה פעם ושתיים נשאלתי על ביצים כאלה, ושמעתי באומרים לי שבביצים כאלה חמירי טפי מסתם ביצים שלנו, ע״כ אמרתי אעבור פרשתא דא ואתניי׳, ואז ניהדר אנפין לנדו״ד. 

א) אם דם ביצים אסור מן התורה או מדרבנן. גרסינן כריתות כ׳ ע״ב: ״תנו רבנן כל דם לא תאכלו שומע אני אפילו דם מהלכי שתים, ת״ל לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר, אף כל שיש הבן טומאה קלה, אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה חמורה ואין בהם טומאה קלה, אוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה, אוציא דם ביצים שאין מין בשר, אוציא דם דגים דם חגבים שכולו היתר״ עכ״ל הברייתא. 

עוד גרסינן (חולין סד ע״ב) ״תנו רבנן גיעולי ביצים מותרות ביצים מוזרות נפש יפה תאכלם נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה תני דוסתאי אבוה דר׳ אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי׳ ביצה אסורה מאי טעמא דשדא תכלא בכולה״ עכ״ל הברייתא. 

ובתוס׳ (שם ד״ה והוא) עמדו על הסתירה בין ב׳ הגמרות, דבכריתות משמע שדם ביצים מותר, ובחולין מבואר שעכ״פ בכמה אופנים יש איסור בדבר, ותירצו בב׳ אנפי: א) דמדאורייתא הכל שרי, וזה כוונת הדרשא בכריתות, אלא דרבנן החמירו. ולפירוש הרשב״א (בחידושיו שם), היינו שמדרבנן רק הדם שנמצא על הקשר אסור ובנמצא במק״א אף הדם מותר, אבל בב״י פירש בדברי התוס׳ דלפי תירוץ זה כל דם הנמצא בביצה אסור מדרבנן, גזירה אטו דם שנמצא על הקשר שהוא תחילת ריקום, ומיהו גם דם ריקום אינו אסור מדאורייתא ואע״ג דהוי אפרוח לבסוף השתא מיהא לאו מין בשר הוא. ועי׳ בפר״ח (ס״ק ה׳) שר״ל שהי׳ גירסא אחרת להרשב״א בתוס׳, עיי״ש. ומה שאין זה גזירה לגזירה לפי׳ הב״י, כתב הערוה״ש (ס״ז) מפני שאין הכל בקיאין בין מקום הקשר לשארי מקומות, בהכרח הי׳ לאסור כל מין דם ביצים ובאיזה מקום שנמצא, עיי״ש. 

ב) דדם שעל הקשר אסור מן התורה, והך דכריתות מיירי בדם הנמצא שלא על הקשר. ותירוץ זה ג״כ יתפרש לב׳ פנים, א׳ דדם שלא על הקשר אין בו איסור כלל אף לא מדרבנן, וב׳ שדם שנמצא שלא על הקשר אסור מיהת מדרבנן, עי׳ בפר״ח שם. 

והרא״ש שם (סס״ג) כתב ככל דברי התוס׳ אלה, אבל בתשובה (כלל כ׳ סכ״ד) כתב בענין זה דספיקא דאורייתא לחומרא, ומבואר דלדינא סב״ל שדם ביצים מדאורייתא. וכן סתם הטור סימן ס״ו (ובב״י פירש ב׳ פירושים בדעת הטור, א׳ דספוקי מספקא לי׳ אי שינויא קמא עיקר או שינויא בתרא עיקר, הלכך נקיט לה לחומרא, הרי לא פסיקא לי׳ מלתא דדם ביצים מדאורייתא. ב׳ דסב״ל כהרשב״א דמחמיר, עיי״ש. וצ״ע בדרכי משה ס״ק ה׳, וכ״ה בתורת חטאת כלל ס״ב דין ג׳, דכ׳ שם ״ולכן כתבו רבינו בעל הטור סתמא בלא טעמא דספיקא דאורייתא וכו׳״ עיי״ש, ומשמע דפשיטא לי׳ שהטור לא סב״ל דדם ביצים דאורייתא. ואי אפשר לומר כן, דהא הטור כתב בפירוש בריש הסימן דדם ביצים אם אינו ידוע שהוא מריקום האפרוח אין חייבין עליו אבל חכמים אסרוהו, מכלל דאם ידוע שהוא מריקום האפרוח איסורו מדאורייתא, ועל כל פנים ספוקי מספקא לי׳ כמש״כ הב״י. וצריך לפרש כוונת רמ״א דהטור סתם אליבא דכו״ע, אע״פ שאיהו גופי׳ באמת סב״ל דדם ביצים מדאורייתא ובמילא דסד״א לחומרא, ודוק.) וכן דעת הרשב״א בתוה״ב (בית ג׳ שער ה׳ פט ע״א). 

ובד״מ (ס״ק ג׳) כתב בשם איסור והיתר הארוך שנוהגין לאסור כשנמצא על קשר החלבון כדי שלא נטעה בין חלבון לחלמון שעליו הוא איסור דאורייתא. אבל לא מצאתי כלשון הזה באו״ה שם כלל מ״ב, ואדרבה כתב שם דין שכל דין דם ביצים אינו אלא מדרבנן. וצ״ע כוונת הד״מ, ואולי הי׳ לו נוסח אחר בהאו״ה. אבל מ״מ דעת הרמב״ם (מאכ״א פ״ג ה״ח) שדם ביצים מדרבנן, וכן דעת המגיד משנה שם, וכן הוא דעת הרא״ה (בדק הבית שם). ומבין ריסי עיניהם הק׳ של כמה אחרונים מתבאר שהבינו בדעת רש״י ג״כ שהוא מדרבנן. ועוד איתא בב״י וד״מ שדעת הגהות מיימוני בשם ספר התרומה והגהת ש״ד וסמ״ק ומהרא״י דדם ביצים אין אסור אלא מדרבנן.

והנה בענין מקום מציאת הדם על הקשר ובהתפשט מהקשר ועל החלמון והחלבון רבו מאד הדעות וכמו שהאריך הב״י יו״ד סימן ס״ו, ואכמ״ל בשגם שאין כ״כ נפק״מ לדידן כמו שיתבאר, אלא שלבסוף הביא דעת הגאונים שסב״ל שלאו בקשר תליא מלתא כלל, אלא כל שנמצא על החלבון יש לזרוק הדם והביצה מותרת, ועל החלמון כל הביצה אסורה (ומפרשי הגמ׳ דדוסתאי פליגי אדר׳ ירמי׳, וקיילֹ״ן כפשטות מאמרם לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי׳ ביצה אסורה). והשתא לפי מש״כ התוס׳ הנ״ל לתירוץ הב׳ שרק דם שעל הקשר אסור מדאורייתא, יש לעיין לדעת הגאונים דלא סב״ל לחלק בין על הקשר לשלא על הקשר כלל ועיקר אם דם ביצים הוה מדאורייתא או לא. 

והנה כתב בענין זה בפס״ד להצ״צ סימן ס״ו וז״ל ״ועוד נ״ל להשיב שאי אפשר להיות דם ביצים אסור מדאוריי׳ כתירוץ שני של תוס׳ אלא לשיטת רש״י דאוסר רק בנמצא על הקשר וחוצה לו, ושפיר מתוקמא הא דכריתות דאמר דם ביצים מותר סתמא הן בחלמון והן בחלבון כשלא נמצא על הקשר שהקשר הוא רק מקום מועט דמועט לגבי הביצה כמ״ש ב״י ומש״ה לא חש שם לחושבו. אבל לשיטת הגאונים דאוסר בכל החלמון או בכל החלבון כל כה״ג ה״ל לפרושי בכריתות שאין חייבים עליו כשנמצא על החלמון או על החלבון למר כדיני׳ אלא ע״כ מוכרחים אנו לומר דס״ל כתירוץ ראשון של תוס׳ דהתם מדאורייתא קאמר דאין חייבים ואפילו נמצא במקום האוסר הביצה אין חייבים עלין אלא דרבנן והשתא א״ש דהרמב״ם דס״ל כהגאונים כתב שהוא דרבנן וכ״ד הרא״ה בב״ה. אבל הרא״ש דס״ל עיקר כרש״י כתב שהוא מדאורייתא וכ״ד הרשב״א״ עכ״ל.

והנה גם דעת הרי״ף הוא כדעת הרמב״ם והגאונים כמבואר בב״י סימן ס״ו. ונמצא שדעת רוב הפוסקים ה״ה הגאונים והרמב״ם והמ״מ והרי״ף והרא״ה ורש״י והגהת ש״ד והגהות מיימוני בשם ספר התרומה וסמ״ק ומהרא״י שדם ביצים אינו אסור אלא מדרבנן, וכן הוא לתירוץ א׳ בתוס׳. ולעומתם דעת הרא״ש והרשב״א ותירוץ ב׳ בתוס׳ שדם ביצים מדאורייתא. והטור לפי׳ הראשון דהב״י ספוקי מספקא לי׳, ולפי׳ השני סב״ל כהרשב״א דמחמיר, מיהו אף אם נחשוב הטור עם המחמירים, עדיין רבו מאד המקילים. 

אמנם בשו״ע פסק המחבר (סימן ס״ו ס״ב) ״דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו, אבל אם אינו ידוע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבין עליו אבל חכמים אסרוהו״, ונמצא מבואר דעת המחבר שדם ביצים אסור מדאורייתא. ועיי״ש בט״ז שפי׳ שתפס חומרא של ב׳ תירוצי התוס׳. ולפירוש הרשב״א דהזכרנו למעלה, אין זה חומרת ב׳ התירוצים, אלא זה הוא עיקר דין תירוץ הב׳ בתוס׳. וע״ע פמ״ג במ״ז סוס״ק א׳ מה שתמה על הט״ז מטעם אחר, ולסברתו ג״כ אין זה חומרא אלא מדינא. ועכ״פ מדברי כולם נלמד שדעת המחבר בשו״ע שדם ריקום אסור מדאורייתא. 

ועוד שם בט״ז, שמהרש״ל הביא שיש להחמיר ולומר דדם ביצים דאורייתא, אבל בת״ח כלל ס״ב (דין ג׳) הביא בשם הגש״ד וסמ״ק דספיקא דרבנן לקולא, וכן כתב איסור והיתר הארוך כלל מ״ב דין ד׳ בשם אגודה אלא שכתב דדוקא בתערובת סמכינן על זה וכן עיקר ע״כ דברי הט״ז. ובדברי הכו״פ ריש סימן ס״ו נראה דסב״ל עיקר כדעת השו״ע דדם ביצים אסור מה״ת, וכן כתב להדיא החכ״א כלל כט ד״ג. 

ויש להעיר עוד בדעת המחבר, דבענין דם רקום תפס לי׳ עיקר כפירוש הגאונים והרמב״ם והרי״ף שאם נמצא קורט דם בחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר, אבל אם נמצא בחלבון כל הביצה אסורה. וא״כ לפמש״כ הפס״ד דברי המחבר סותרים זא״ז, דבס״ב כ׳ לעיקר שדם ביצים אסור מה״ת, ובס״ג כ׳ כפירוש הגאונים ולפירושם לא יתכן שיהי׳ איסור מה״ת כמש״כ בפס״ד, ועי׳ בערוה״ש סי״ג מה שנדחק בכעין זה ממש בדעת המחבר לפי דרכו. ועי׳ פמ״ג במ״ז ס״ק א׳ וב׳ דביאר דעת המחבר שהוא דעת הגאונים דעל החלמון אסור מן התורה, ועל החלבון אסור מדרבנן, וזה דלא כדברי הפס״ד. 

וכל זה דעת המחבר. אבל בדעת הרמ״א בס״ד יש מן האחרונים שהבינו שסב״ל דם ביצים מדרבנן, וכן כמעט מפורש להדיא דעתו בתורת חטאת כלל ס״ב דין ג׳. ועי׳ בש״ך ס״ק י׳ שביאר למה שתק הרמ״א להמחבר בס״ב, והוא מכיון דבלא״ה בביצה עצמה מחמירים בכ״מ שימצא הדם וכמו שנבאר לקמן, אבל מעיקר הדין סב״ל שדם ביצים מדרבנן, והנפק״מ להקל בספיקו ובתערובת וכמו שיתבאר לקמן. אבל בש״ך שם הביא דעת הל״ח שהבין שמה שהרמ״א שתק לי׳ להמחבר בס״ב משמע דאודויי אודי לי׳, ועי׳ גם בט״ז ס״ק שמתוך דבריו משמע שלא פסיקא לי׳ הא מלתא שהרמ״א סב״ל דדם ביצים מדרבנן. ועי׳ גם במטה יהונתן שם וז״ל ״והקשה בס׳ ל״ח הא לעיל ס״א סתם הרב בדברי המחבר דדם ריקום אסור מד״ת ע״ש וי״ל דהנה הכא מיירי ודאי שזורק דם החוצה רק ספק הוא אם הי׳ במקום איסור והוי שדי תכלא בכולא או לא א״כ הא דכ׳ המחבר בס״א דדם ריקום אסור מדאורייתא היינו הדם עצמו אבל הא דאמרינן שדי תכלא בכולא לא הוי איסור דאורייתא ולא הוי רק ספק דרבנן״, כלומר דאף אם נימא דדעת רמ״א הוא שדם ביצים דאורייתא, היינו רק לענין הדם, אבל לענין שאר הביצה שפיר יש לומר שהוא מדרבנן.

ועם כל זה, גם לדעות שהוא מדאורייתא אית בי׳ ספיקי טובא איזה הוא הדם שהוא אסור מדאורייתא, וכדלקמן. 

ב) איזה דם הוא מדאורייתא. כבר נתבאר מתוך דברינו לעיל עיקרי השיטות בענין דם הנמצא על הקשר ושלא על הקשר, ודעת הגאונים שאין חילוק בין נמצא על הקשר לשלא על הקשר אלא בין נמצא על החלמון דאסור בכ״מ לנמצא על החלבון דמותר מדאורייתא ורק מדרבנן צריך לזרוק הדם אבל הביצה מותרת. ועי׳ בב״י אריכות בביאור מחלקותם, ובקיצור בפמ״ג מ״ז ס״ק ב׳. ולענין פסק הלכה כבר הזכרנו דעת המחבר וז״ל בס״ב ״נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר והוא שנמצא בחלבון. אבל אם נמצא בחלמון כל הביצה אסורה״, והיינו דעת הגאונים ורי״ף ורמב״ם, כנ״ל. 

מיהו הרמ״א שם חשש לדעה ראשונה שהוא דעת רש״י ותוס׳ והרא״ש ושאר ראשונים ״וי״א דאם נמצא על קשר החלבון וגם מבחוץ דהיינו שנתפשט מן הקשר דכל הביצה אסורה, ויש מחמירין עוד דכל שנמצא על הקשר של חלבון אפילו לא נתפשט כלל אסור, ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון״, ועי׳ בב״י ביאור מחלקותם באריכות, ובקיצור קצת בט״ז ס״׳ק ב׳. ומה שכ׳ הרמ״א שנתפשט המנהג לא לחלק בין חלמון לחלבון, כבר השיגו כל האחרונים שאין זה רק מנהג אלא מן הדין הוא לחוש לשיטת הרא״ה והרוקח שמחמירים יותר בחלבון מבחלמון, עי׳ בט״ז סוס״ק ב׳ וש״ך ס״ק ח׳ ועוד אחרונים, וזה עוד שיטה שלישית. ולמעשה אין כ״כ נפק״מ, דכבר נתבאר שנוהגים לחשוש לכל השיטות, וקשה לצייר הפסד מרובה בביצים. 

עוד נחלקו האחרונים באם יש להתיר דם ביצה בת יומא, ובקיצור, דעת הש״ך (ס״ק ו׳) שאין להקל בכל ענין, וכן הבין דעת הת״ח כלל סב ד״א. וכן סתם הדרישה ס״ק ה׳. ודעת המהרש״ל שיש להקל בחלמון בב״י. ודעת המנ״י בדעת הת״ח, שחלבון שלא על הקשר יש להתיר בב״י. וכן פסק החכ״א כלל כ״ט ס״ה. והערוה״ש (סט״ז) היקל לגמרי בבת יומא לזרוק את הדם ולאכול את הביצה, והעמיס כן גם בדעת הלבוש, ואמנם המעיין בפנים בלבוש יראה דאין שום הכרח לזה ואדרבה פשטות משמעות לשון הלבוש הוא לאסור ביצה בת יומא כל חד כדיני׳, דהיינו שאם נמצא במקום שהי׳ אוסר כולו מדינא אז יש לאסור גם בב״י, ורק אם נמצא במקום שבלא״ה אינו אוסר כולו אז גם בב״י אסור רק הדם ולא שאר הביצה, דוק ותשכח. והפמ״ג בשפ״ד ס״ק ו׳ שודאי ב״י לא הוה אלא דרבנן, ושיש לצדד בהפ״מ כדעת המנחת יעקב. 

ג) ביצים שלנו. והנה כל זה בסתם ביצים דזמן הש״ס והשו״ע. אבל בימינו הרי כבר הסכימו כל גדולי הדור האחרון, ה״ה חכמי ארה״ב האג״מ (יו״ד ח״א סל״ו) והמשנה הלכות (ח״ה סצ״ו) ועוד, חכמי אירופא המנחת יצחק (ח״א סק״ו) ועוד, חכמי א״י היביע אומר (ח״ג יו״ד ס״ב) והשבט הלוי (ח״ב סכ״ב) ועוד ועוד, שרוב ככל ביצים שלנו, מאחר שאין להם שום אפשרות לבא מזכר כלל והם באים רק מספנא דארעא, יש להם דין ביצים מוזרות דחולין סד ע״ב, ואיפסיק בשו״ע סימן ס״ו ס״ז, דמותרים הם כל היכן שימצא הדם, רק שיזרוק הדם. וזה מדינא, אלא דכתבו כמה מהנ״ל, ופוק חזי דכן עמא דבר, לזרוק כל הביצה בלאו הכי, ומ״מ נפק״מ להקל בשום צד בעולם ובפרט בתערובת כמו שיתבאר. 

ועתה חדשים מקרוב באו לומר שביצים הנקראים ״חופשיים״ (free-range) אינם בכלל הנ״ל, אלא דינם כעיקר דין ביצים בשו״ע שביארנו למעלה אות א׳–ב׳. ובאמת צריך לערוך בזה בירור יסודי, ולא באתי לקבוע בזה מסמרות, אבל לפי המעט שחקרתי המציאות הוא כך, שביצים הרגילים הנמכרים בחנויות באים מתרנגולות הגדלים בפארמ״ס בתנאים אכזריים במיוחד, שדוחפים הרבה מאד תרנגולות בלול א׳ כך שאין להם שום מרחב לזוז ולפרוש כנפיהם וכו׳, וזה באמת צער בעלי חיים מבהיל רק למען הרווחת כסף, ורחמיו על כל מעשיו כתיב, ואין להאריך בדבר המצער. ועל כל פנים, לאור מציאות זו, יש אנשים הנמנעים מלקנות ביצים כאלה כדי שלא לתמוך בתעשייה זו. ולכן יש שהתחכמו לגדל ביצים באופן ״חופשי״, באופן שאין דוחקים את התרנגולות, ויכולים למכור את ביציהם במחיר יותר גבוה. אבל באמת, מעט אשר הצילו, שכן ע״פ החוק כדי להקרא ״פר״י ריינ״ג׳״ סגי שחרור כל שהוא, גם אם מדובר רק במתחם קטן ומרוצף בבטון שבו התרנגולות יכולות ללכת מעט. וזהו ההבדל היחיד בין ביצים רגילות לביצים ״חופשיות״. ואפילו בהביצים הנקראים ״אורגניות״ (organic) אף שהן מגיעות מתרנגולות שיש להן באמת חופש תנועה, עדיין אין להן אפשרות להתחבר לתרנגול (וככל התנאים שנתבארו בביצה דף ז׳ והעתיקם הפר״ח סימן ס״ו ס״ק י״ג) משום שגם הן מגודלות אך ורק למטרת מכירת ביצים, ואין שום צורך בתרנגול לשם כך. 

ובאמת יש ביצים הנמכרים הנקראים ״ביצים פוריות״ (fertile eggs), ובאלה פשוט שיש להם כל חומר דין דם ביצים המבואר בשו״ע וכמו שהארכנו למעלה. אבל בנוגע להפר״י ריינ״ג׳ והאורגניות, רציתי להעיר שלא ברירא מלתא כלל שאין הם ספנא מארעא, וכאמור, לפי המעט שחקרתי הם באמת רק ספנא מארעא כמו רוב ביצים שבזמננו. ועכ״פ, גם לו יהא ספק ספנא מארעא ספק מזכר, יש להקל בתערובת אפילו חד בחד כמ״ש הפת״ש ס״ק ב׳, וע״ע בפס״ד להצ״צ הנ״ל שצידד וגיבב כמה ספיקי אלימי להקל בתערובת בכל ענין, ועאכו״כ בביצים אלו שנתוסף בהו עוד ספק, והשי״ת יצילנו משגיאות. 

ד) דין דם ביצים בתערובת. בטור וב״י ושו״ע ס״ד האריכו הפוסקים בדין ביצה שנתערבה, וזה תמצית דבריהם: כתב המחבר בשו״ע, ביצים הטרופות בקערה ונמצא דם על החלמון של אחד מהם כל הביצים אסורות מפני שהחלבון שהוא דק נתערב, אבל ביצים השבורות בקערה ונמצא דם בחלמון שם אחד מהם יקח החלמונים הכשרים כל או״א בפני עצמו והם מותרים וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם חלבוני השאר ויזרקם, עכ״ד. ונחלקו הב״י והפרישה ס״ק י״ב בפירוש טרופות ושבורות עיי״ש, ולדידן אין כ״כ נפק״מ כאשר יתבאר. 

וכתב על זה הרמ״א, וכל זה כשידעינן שהי׳ הדם במקום האוסרו, אבל אם הי׳ ספק אם הי׳ במקום האוסרו או לא יש להתיר התערובת הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל. אבל אם הביצה לבד אסור, וכן אם נצלה או נתבשלה ביצה ולא ידעינן אם הי׳ במקום האסור, אסור, עכ״ד. ודבריו צריכים ביאור. 

והאחרונים האריכו בפירוש כוונת הרמ״א, וזה תו״ד בקיצור, דלדידן בכל מקום שימצא הדם הוה ספק, דכמבואר למעלה נחלקו הראשונים באיזה מקום הדם אוסר, י״א דוקא על החלמון, וי״א דוקא על החלבון, וי״א רק על קשר החלבון, וא״כ לא ימצא ביצה האסורה לכו״ע אא״כ ימצא דם על החלמון וגם על קשר החלבון. ולדידן דמחמרינן בדם המנצא בכ״מ ככל השיטות, מספק מחמרינן, ונמצא שבתערובת חומרא זו נעשית קולא, ויש להקל בכל תערובת חד בתרי.

וכ״ז ע״פ דברי הש״ך ס״ק יו״ד וט״ז ס״ק ה׳ ופר״ח ס״ק יו״ד, כפי שהבינו דבריהם בפת״ש ס״ק א׳ וחכ״א כלל כ״ט ס״ז וערוה״ש סכ״ב–כ״ד, עיי״ש. איברא שבפמ״ג מ״ז ס״ק ה׳ משמע שהבין בדעת הט״ז רק בספק אם נמצא על החלמון, אבל בודאי נמצא על החלמון, אסור. ובאמת שכ״כ בתורת חטאת וד״מ. ובארוך מש״ך כתב שזה תורת משה אמת עיי״ש. וגם בש״ך, יש שהבינו שבסוף דבריו חזר בו בנמצא על החלמון ופסק להחמיר, עי׳ בפת״ש שם ופמ״ג ולבושי שרד, וכן הבין המנחת יעקב כמו שציינו הנ״ל. אבל למעשה, גדולי האחרונים כבר הסכימו בפשיטות להקל כנ״ל, ומי יהרהר אחריהם. אבל לבעל נפש יש מקום להחמיר. ועי׳ בערוה״ש סכ״ה שכ׳ (בנוגע למח׳ ט״ז וש״ך גבי תערובת חד בחד דלקמן) ״ומנהגי לאסור בעשיר ולהתיר בעני״, ודון מינה וד״ל. 

עוד כתב הש״ך (ס״ק י׳) יש להקל אפילו בתערובת חד בחד, ובפס״ד שם צידד כשה״ך, אך לדעת שאר אחרונים דוקא בתערובת חד בתרי. 

עוד כתב הט״ז ״ומש״ה הוריתי במעשה שבא לידי באשה שעשתה עיסה שנילושה בביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפה של ביצה אחת מהם והיו שם ביצים הרבה באותו תערובות ואמרתי שמותר הכל מטעם של רמ״א שזכרתי דהוה כמי שאין כאן אלא ספק דרבנן כיון שאפילו היה במקום האוסרו הוה בטיל ברוב מן התורה וכאן בספק אזלינן לקולא וא״ל דהא נתערב בעיסה והוי ליה כמין שלא במינו וצריך מן התורה ס׳ כדלקמן סימן צ״ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרי׳ סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי׳ צ״ח על כן התרתי התערובות הנזכר״ עכ״ל. וכתבו האחרונים שהט״ז לשיטתו אזיל לקמן סימן צ״ח, והש״ך שם חולק, אבל הפמ״ג כתב שאפשר גם הש״ך יודה בזה, וכן החליט לדינא הערוה״ש סכ״ז. אבל הפרי חדש שם החמיר (ולשיטתו אזיל בסימן צ״ח), והחכ״א ס״ח כתב שאין להקל אלא בהפסד מרובה (וגם הוא לשיטתו אזיל בענין סלק את שאינו מינו וכו׳. ומיהו רבים מקילים בעיקר דין סלק את שאינו מינו, ונראה שבנוגע לדם ביצים ודאי אפשר להקל, בשגם שהפמ״ג והערוה״ש כתב שגם הש״ך מודה בענין זה). 

זהו תמצית דברי האחרונים בענין תערובת ביצים, וכדי לעמוד על עיקרי הדברים ההכרח לעיין בשו״ע ובנו״כ בפנים, ולא באתי בזה אלא בקיצור ובראשי פרקים כדי לסדר את העולה מזה לדינא בהנוגע לשאלה דידן ולכל כיו״ב. והוא: 

א) אם שיברה ב׳ או ג׳ ביצים ושפכה אותם ע״ג הבלילה אבל עדיין לא נתערבו בבלילה, אלא צפים למעלה ע״ג הקמח ושאר התרכיבים, יש להם דין ביצים השבורות בקערה, ואם נמצא דם על א׳ מהם, מן הדין להוציא הביצים הכשרים ולהשאיר הביצה האסורה. דפשיטא שלא הקילו האחרונים אלא בביצים טרופות שאי אפשר להוציא הביצה האסורה וחד בתרי בטיל וכו׳ (ועי׳ בב״י מה שנתקשה עפ״ז איך יצוייר ביצים טרופות שנמצא על החלבון, ונדחק לתרץ שאחר שהתחילה לטרפן קצת ראתה הדם על אחת מהם, אבל באמת רוב הביצים היו כבר טרופות וחל עלייהו שם תערובת וא״א להכיר הביצה האסורה ולהוציאה. וכבר הזכרנו שהפרישה נחלק על הב״י בפירוש ביצים טרופות, ופירושו עוד יותר דחוק. ואיך שיהי׳, בכה״ג אין על עירוב זה שם תערובת כלל כמובן וגם פשוט, ולא שייך לומר חד בתרי בטיל.) 

אלא שבנדו״ד הי׳ צריך להוציא גם הבלילה, וכמדומני שזה כמעט מן הנמנע. ע״כ יש להסיר כל הביצים (שא״א ליקח ביצה מחבירתה שלא ישאר בתחתון מעליון—ט״ז ס״ק ד׳ בשם הגהות מרדכי). ואין לחוש שמא כבר נבלע קצת מן החלבון לתוך הבלילה, דמסתמא בטל בשישים. אבל באמת אם מסירה גם קצת מן הקמח וכו׳ אפשר להסיר הכל. 

ב) אם היו ג׳ ביצים או יותר ונמצא דם על א׳ מהם, וכבר נתערבו לתוך העיסה (בשוגג—ש״ך ס״ק י״א) וא״א להסירם, יש להקל כדעת הט״ז. ולעת הצורך אפשר להקל גם בב׳ ביצים כדעת הש״ך. אבל אם נמצא על החלמון, כתבנו למעלה שיש מקום לבעל נפש להחמיר בזה. 

ג) אם הי׳ רק ביצה אחת ונתערבה, אין היתר אא״כ נתערבה בשישים (ש״ך ס״ק י״ב, פר״ח ס״ק י״א). וי״א שהוא מותר בכל ענין (לחם חמודות הובא בש״ך שם). ואם לא נתערבה צריך להסירה, ומה שישאר בבלילה מסתמא יתבטל בשישים. 

ד) מעשה בא לידי באשה שהכינה סלט עם ביצים (מבושלים, כמובן) וירקות, והביצים נחתכים לחתיכות קטנות בתוך הסלט, ונמצא דם על א׳ חתיכות הביצים. וזה פשוט שצריך להוציא הדם, אבל גבי שאר חתיכות הביצים, דינם שווה להמתבאר למעלה, דאם הי׳ ג׳ ביצים או יותר הביצה האסורה כבר נתבטלה ברוב שאר ביצים, וסלק שא״מ כמו שאינו. ופשיטא שאם הי׳ ״סלט ביצים״ כה״ג מותר כל שהי׳ ג׳ ביצים או יותר, וזה קיל טפי לי״א שלא אמרי׳ סלק שאינו מינו וכו׳, אבל כבר נתבאר שלענין זה יש להקל בזה בשופי. 

ה׳) כל זה בביצים מופרות. אבל בביצי דספנא בארעא, כרוב ביצים דזמננו, יש להקל בכל תערובת, אפילו בביצה אחת ולא הוציאו הדם, כמבואר בפת״ש ס״ק ב׳, וכן הסכים הערוה״ש סכ״ח. והשי״ת יצילנו משגיאות.